נח: אלכוהול ותהילה

סיפור בריאתו מחדש של העולם, המסופר בפרשת נח, רווח כידוע בעמים רבים, וכבר דשו רבים בדמיון ובהבדלים שבין סיפורים אלה ובמגמותיהם. הבדלי התפיסה המוסרית והדתית כבר הודגשו כל צרכם במחקר ובפרשנות, ועיקרם בסיבות שהובילו למבול ובהתנהלות עולם האלוהות מול עולם האדם. המקרא כדרכו מציג תפיסת עולם שהמוסר בבסיסה, הופך את האדם לאחראי על עולמו שלו, ולא על עולמם של האלים, ומציב את אלוהים מול האדם על מישורים שונים לחלוטין, שאינם ניתנים לגישור מוחשי או חומרי.

ברוח זו, מוסר המקרא על מספר התחלות, או אבות, לתחומים שונים של התרבות האנושית. בפרשת בראשית צוינו כמה כאלה: קין עצמו בנה עיר, ולפיכך הוא עומד בראש הבונים בתרבות האנושית. צאצאיו, בני למך, נחשבים לאבות יושבי אוהל ומקנה וגם לאבות תופשי כנור ועוגב, ובצדם אחיהם הוא לוטש כל חורש נחושת וברזל. לא תמיד ברורה משמעות אותה ראשוניות, שהלא כבר הבל רעה צאן, ומסתבר שמדובר בשלב מתקדם יותר של ענף המרעה וביות הבהמות. מכל מקום, ראשית התרבות האנושית כאן עניינה במקנה, במוזיקה ובעיבוד מתכות.

בפרשת נח אנו פוגשים עוד שני מתחילים, ואתם עוד שני אלמנטים שבלעדיהם אין התרבות תרבות: נח איש האדמה מחל ונוטע כרם ואף משתכר מפריו, ונמרוד מֵחֵל להיות גיבור בארץ. שתי פרשיות אלה באות בלווית סיפור קצר, שלא כקודמיהם בבראשית, שם הובאה רק עובדת היותם. נח אינו אבי הנוטעים או מֵחֵל עבודת האדמה, שכן זו ימיה כימי עולם. עוד האדם בגן עדן צוּוָה ולאחר מכן קולל בעבודת האדמה, וקללה זו מלווה את שושלות קין ושת עד נחמתו של נח. אולם בכל זאת מוזכר "ויחל נח איש האדמה", ומסתבר שאיזכור זה מתייחס לעבודת הכרם. בכך מוצב הגפן והיין כאחד מיסודות התרבות האנושית.

אכן, המחקר הארכיאולוגי כיום מצביע על מקורו של ביות הגפן באנטוליה או בארמניה, בשלבים קדומים של התרבות האנושית. קשה כמובן לדעת מתי התחיל ייצור היין, אך שרידי חומצות מסויימות בכלי חרס מצביעים על קיומו בהרי הזאגרוס בכפר ניאוליתי, שזמנו על פי המקובל במחקר כבר באלף החמישי או הששי לפנה"ס. עדויות ספרותיות המתייחסות לגידול וצריכת יין קיימות מזמן שקיים תיעוד כתוב של תרבות אנושית, דהיינו מן האלף השלישי לפנה"ס. תרבויות אליליות שונות, דוגמת היוונים והמצרים, ייחסו את המצאת היין לאלים, ובכך העידו על החשיבות היתרה שייחסו למוצר זה. בכל התרבויות העתיקות יש ליין מקום מרכזי בפולחן האלים.

אולם המקרא מוסיף ליין פן פחות סימפטי, ונח, היינן הראשון, הוא גם השיכור הראשון. שכרותו מביאה בעקבותיה חטא הגורר את קללתו של חם, וכבר חז"ל העלו אפשרויות שונות לחטאו של אבי כנען, בעיקר מהתחום המיני. פירושם מסתמך על החזרה על המילים "גילוי" ו"ערוה" בפרשה זו מספר פעמים. מכל מקום, היין עומד בפתחה של התקופה החדשה בתולדות העולם, וקללה בעקביו.

המֵחֵל הבא בתולדות האדם הוא נמרוד, והוא החל להיות גבור בארץ. כבר היו גיבורים לפניו, בפרק ו', הלא הם ילדי בני האלוהים מבנות האדם, אולם נמרוד הוא ראשון הגיבורים בארץ לפני ה', וכנראה הכוונה לראשון הכובשים, ראשון מייסדי הממלכות הנשענות על חַרבן. המקרא אף מצטט פתגם ידוע שהתהלך מן הסתם במזרח הקדום, "על כן יאמר כנמרוד גיבור ציד לפני ה'". פרשנים שונים תולים בו גם את חטא העבודה הזרה, אולם גם בלי זה ברור שהוא אחד משופכי הדם הסיטונאיים הידועים בהיסטוריה העתיקה. כמו היין, גם הממלכה והשלטון נחשבו מאז ומעולם כסימן התרבות המובהק, ואף אלה יוחסו בכל רחבי העולם האלילי לאלים עצמם. ראוי לציין, כי בניגוד לסיפורי מלכים מן העולם העתיק, שבהם האלים עצמם הם המלכים הראשונים או מייסדי הממלכות הראשונות, עם ישראל סיפר סיפור אחר לחלוטין, ובו סירב הנביא שמואל לרעיון המלוכה, הסכים לו רק בלית ברירה, והמלך הראשון חטא והודח. בדיוק כמו היין, המלוכה והשלטון האנושי אינם אלוהיים בשום אופן, על פי המקרא.

הנה כי כן, פורשת התורה לפנינו, בצד הבריאה והתקווה, גם את הכשלים והתהומות אליהם יכול האדם להתדרדר. רצח הבל נבע מקנאת איש באחיו; חטא חם נבע מן האלכוהול, ובו כרוך גילוי העריות והעבדות; וכיבושיו של נמרוד, גבור הציד, באו מרדיפת התהילה. בלשונם של חז"ל, הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.