הקמתה של מדינת היהודים במחצית השניה של המאה העשרים – מחקר היסטורי
דומה שהגיעה העת להסיר מעט את צעיף המסתורין והמיתוס מעל האירועים
שהובילו להקמתה של מדינת היהודים, ולבחון את המקורות השונים המספרים על הקמתה באור
ביקורתי ומדוקדק יותר. נעבור על הדברים סעיף אחר סעיף.
התאריך.
דומה שבתחום זה רב הבלבול במיוחד. מקורות שונים מציבים תאריכים שונים
לשנה שבה הוקמה הישות היהודית החדשה. התאריכים המסתמנים מתוך בליל המקורות הם אלה:
1917, שהמקורות שמציינים אותו מספרים סיפור שמדבר על מסמך היסטורי מטעם האימפריה
הבריטית; 1947, תאריך שקשור בתעודות המציגות אותו למסמך היסטורי של ארגון
בינלאומי, שחברה מרכזית בו היתה אותה אימפריה בריטית; 1948, תאריך המקושר במקורות
למלחמה פלאית ולמסמך אחר, "הצהרת העצמאות", מסמך שנועד כנראה במכוון
להזכיר את הצהרת העצמאות של ארצות הברית, גם היא מדינה שהתנתקה מן האימפריה
הבריטית. תאריך זה קשור לשמו של מנהיג מיתולוגי בשם "דוד גרין" או "בן
גוריון"; 1967, תאריך המקושר למלחמה פלאית עוד יותר שהביאה תוך פחות משבוע
להכנעת כל צבאות ארצות ערב, שאוכלוסייתן בערך פי מאה מאוכלוסיית אותה מדינה;
ו1977, תאריך הקשור לתחילת שלטונו של מנהיג מייסד בשם "מנחם בגין"
(שלשאלת זהותו נגיע מאוחר יותר), גם הוא מנהיג שעיקר פעילותו הרשומה בכתובים קשורה
למלחמה בבריטים. כידוע, במקורות הרשמיים נעשתה הרמוניזציה של כל המקורות כולם
לסיפור אחיד, בשלבים הדרגתיים, שדרך פלא אירעו כולם בתאריכים דומים אלה.
דומה שמבין תאריכים אלה נוכל לפסול כבר בתחילת הדיון את 1948. זהו
תאריך חריג, שאיננו משמר את הסיומת "7", שכל המקורות האחרים מצביעים
עליה בעקביות; דומה שהדבר נעשה כדי לקשר את הקמת המדינה ל"אביב העמים",
שאירע ב1848. התאריכים הדומים בלי ספק השפיעו על מחברי מקור זה וגרמו
ל"שיפוץ" התאריך, כדי להוסיף תוקף בינלאומי להקמת המדינה. גם המסמך
המכונה "הצהרת העצמאות", נועד כנראה לאותה מטרה. לא רק חריגות התאריך
היא בעייתית, אלא גם היעדר האלמנט האנטי-בריטי המפורש. עדיין יש לברר כיצד נוצר
מיתוס זה לפרטיו, אולם בינתים נניח לשאלה זו.
מבין התאריכים הבאים, 1917 נראה מוקדם מדי. מכיון שרוב המקורות מקשרים
בין הקמת המדינה לתוצאות מלחמת העולם השניה, יש לפסול תאריך זה. ייתכן שנסיבות היווצרותו
קשורות לרצון לעגן את הקמת המדינה בתחילת הכיבוש הבריטי, ולמתן מעט את היסוד
האנטי-בריטי, שכבר הוזכר לעיל. 1947 נראה לא סביר, מכיון שהוא חל שנתיים בלבד לאחר
סיום מלחמת העולם השניה, שהעם היהודי יצא ממנה מוכה עד עפר. גם הערכות האוכלוסיה
באותה תקופה – פחות מחצי מיליון יהודים בארץ – אינן מאפשרות קבלה של תאריך זה, כל
שכן ניצחון שלהם לא רק על אוכלוסיית הארץ הערבית שהיתה רבה מהם, אלא של צבאות
ערביים נוספים.
נותרו 1967 ו1977. שניהם באים בחשבון, ויש לציין כי אף 1967 נקשר
במקורות אחדים לשמו של אותו מנחם בגין. אמנם הסיפורים שונים לחלוטין – 1967 קשור
לסיפור ניסי על מלחמה בלתי אפשרית, בעוד 1977 הוא פרוזאי וסביר הרבה יותר; מצד שני
סוף שנות הששים היו שנות מהפכים בכל העולם המערבי, וייתכן שעל רקע זה התאפשרה
הקמתה של הישות המדוברת. הדעת נוטה, איפוא, לכיוון 1967.
המנהיג.
שם המנהיג קיים במספר גירסאות: דוד גרין, דוד בן גוריון, וכאמור, מנחם
בגין. ברור שמדובר באדם אחד (מקרה דומה אירע גם לאיש הצבא ידין/דיין, המצביא
הארכיאולוג, שקיבל גם הוא דמות כפולה). הדבר ברור גם מדמיון השמות – "גרין"
ו"בגין" נבדלים ביניהם באות אחת בלבד – וגם מכינויים הזהה בפי הכפופים
להם, "הזקן". יש לשער שהשם "דוד" הוא שם טיפולוגי, כדי לאזכר
את שמו של דוד המלך, מקים המלוכה המיתולוגית מימי המקרא. גם "בן גוריון"
נראה ככינוי חסר שורשים; לפי כל המקורות הן בגין והן גרין נולדו במזרח אירופה, ושם
כזה לא היה קיים שם כלל. ההרמוניזציה הציונית הרשמית טענה כי השם המקורי היה "גרין",
וכי "בן גוריון" היה השם שהמנהיג בחר לעצמו; בכך ביקשה המסורת להציב
אותו בשורה אחת עם מלכי העולם העתיק במסופוטמיה ומצרים, שנהגו לבחור לעצמם שם אחר
לאחר עלותם לשלטון, וגם של האפיפיורים ברומא שנהגו מנהג דומה. ייתכן שפעל כאן גם
מודל "בר כוכבא", שגם הוא שם של מנהיג מיתולוגי שמעולם לא נשא שם זה
באמת, ורק המסורת המאוחרת, שביקשה לפאר את שמו, שינתה את שמו המקורי שהיה מחמיא
הרבה פחות. אמנם הכינוי "גרין" מזכיר יותר את הכינוי
"גוריון", ולכן באמת אפשר ששמו המקורי של המנהיג היה מנחם גרין. מכל
מקום, דבר זה איננו ודאי לחלוטין.
מהלך האירועים
כאמור לעיל, שני אלמנטים עיקריים מתוארים בספרות התקופה: אלמנט משפטי,
שבמרכזו מסמך הצהרתי, ומלחמה. המיתוס הציוני הרשמי ההרמוניסטי, שהוזכר לעיל, סיפר
על מלחמה פלאית אחת בשנת 1948, של כחצי מיליון תושבים שגברו על צבאות עדיפים עליהם
במאות מונים, ועל עלייה פתאומית בכמות האוכלוסיה תוך שנתיים שלוש עד כדי הכפלת
האוכלוסיה ואולי עד פי ארבע (נראה שהקושי שבקבלת הסיפור הזה הביא לתיקון בסיפור,
ולהוספת דיווחים על רעב גדול בארץ לאחר מכן, שנודע בשם הקוד "צנע",
שנראה כי מקורו האטימולוגי הוא "צינה", כלומר קור; אכן, הדיווחים
המטאורולוגיים מספרים על מזג אויר קר מאד בשנת 1950, שנתיים בלבד אחרי אותה מלחמה
פלאית. נראה שהדבר עשוי להסביר מעט את הבלבול בעניין). לאחר מכן סופר על מלחמה
פלאית נוספת ב 1967, שארכה פחות משבוע ובסופה הכפילה המדינה את שטחה פי ארבע, ועל הגירה
נוספת ארצה של מיליוני בני אדם בעקבות כך.
האבסורדיות שבמיתוסים אלה ניכרת לעין. נראה שאכן התחוללו מלחמות
בתהליך ההקמה, אולם אין לשער שהסדר היה "מלחמה ואחר כך התפוצצות
אוכלוסין". כל המודלים הידועים לנו מצביעים על סדר הפוך: עלייה גדולה בכמות
האוכלוסיה מביאה למלחמות ולשינוי זהות אתנית של שטח. סביר להניח שגם כאן כך אירע,
והדבר יעמיד בפרופורציות סבירות גם את הנצחונות – שהן כנראה עובדה היסטורית –
במלחמות המדוברות. כמו כן יש להניח שגם כאן מדובר במלחמה אחת בלבד ולא שתים,
וסיפור שתי המלחמות גם הוא תוצאה של הרמוניזציה של המקורות הסותרים.
תאריכה של המלחמה הראשונה, הקשור למקור של 1948, גם הוא בעייתי, שכן
בשנת 1948 עדיין שלטו הבריטים בארץ, ולא סביר שהם היו נותנים לאירועים כאלה
להתרחש, ומכל מקום לא בסמיכות זמן כה הדוקה.
הנתונים בשטח
למיטב ידיעותינו, סוף שנות הארבעים בארץ היו דומות למדי מבחינת התרבות
החומרית לתחילת שנות הארבעים, ולמעשה גם שנות החמישים לא ראו שינוי גדול. מוצרים
חדשים ועיצובים חדשים, כמו גם כלי יבוא רבים, מופיעים בצורה מסיבית בארץ רק בסוף
שנות השישים. גם הממצא מירושלים מצביע על תאריך דומה – עד לשנות הששים היתה העיר
עיר קטנה ונחשלת, ודאי לא כזו שמתאימה להיות בירת מדינה. לעומת זאת, מסוף שנות
הששים חל זינוק מרשים בעיר, מפעלי בניה רבים מופיעים, והאוכלוסיה גדלה מאד. גם זה מצביע
על כך שרק החל מתקופה זו ניתן לדבר על מדינה שירושלים היא אכן בירתה.
חפץ אופייני לתקופה הישראלית; נמצא בכל אתרי התקופה
הצעת שחזור
אם ניאחז בעובדות, דומה שנוכל לשחזר מהלך כזה: במשך שנות הכיבוש
הבריטי של הארץ, שאכן החל ב1917, חלה עלייה מתמדת ואיטית באוכלוסיה היהודית בארץ,
שהגיעה ככל הנראה לשיוויון עם האוכלוסיה הערבית סביב שנות החמישים (לא ציינו כאן
מסורת על מלחמה נוספת ב1956, בשל קרבתה הגדולה מדי הן למסורת המלחמה של 1948 מצד אחד
והן לזו של 1967 מצד שני). מכיון שבשנים האלה כבר נחלשה האחיזה הבריטית בארץ, כבר
לא היה מי שימנע את העימות בין שתי האוכלוסיות. אירועים אלה הובילו להתנגשויות
דמים מקומיות באיזורים שונים בארץ בזמנים שונים; חלקן הסתיימו בנצחון יהודי, חלקן
לא (לזה קשורה אולי מסורת המלחמה של יום כיפור, יום אבל במסורת היהודית, שנהגו
לצום בו). יש להוסיף לתיאור זה את העובדה כי במקומות רבים בעולם התחוללו בשנות
הששים המאוחרות מהומות, ובהן ידועות בעיקר אלה שבצרפת ובארה"ב, ולכן לא גילו
מעצמות העולם עניין מרובה במתרחש בחבל ארץ נידח זה ולא התערבו בנעשה בו. לאחר מספר
התנגשויות כאלה, שארכו כמובן שנים רבות ולא ימים ספורים, התחזקה הישות היהודית
והתארגנה דייה בכדי להקים מדינה.
מנהיג המהלך הזה היה כנראה אותו מנחם גרין או בגין, שעל פי מקורות אחדים
היה משפטן בהשכלתו, ועל כן היה אותו מהלך כרוך באישור בינלאומי ובהצהרה רשמית, כדי
לתת תוקף למהלך ולהשיג הסכמה בינלאומית. חלק מהמהלך כלל את קביעת ירושלים כבירת
הישות החדשה, פיתוחה ובנייתה. לאור הערכת כל הנתונים ושקלולם, מאורעות אלה כנראה
אירעו סביב שנת 1967.
נוכל לסכם ולומר, שעתה כנראה ניתן לתאר בצורה מדוייקת ומדעית יותר את
האירועים המעניינים באותה תקופה, שהיתה כנראה הירואית מעט פחות מהמתקבל מהמיתוס
הרשמי, ולסכם כי הקמתה של מדינת היהודים אירעה בשנת 1967, לאחר גידול אוכלוסיה הדרגתי
והתנגשויות צבאיות אחדות, ובמרכז ההקמה הרשמית עמד מנהיג בשם מנחם גרין.
