וירא: אבימלך המגשר

הפעם, זכות הדיבור להדס. מאמר שהתפרסם לפני כמה שנים ב"הסכת", עלון מדרשת הבנות במגדל עוז, בשם "כסות עיניים"

עקדה ראשונה

בפרשת וירא מגיעים שלושה אנשים לבקר את אברהם. אחד מהם יודיע לו על לידת בנו המתקרבת, שני האחרים ימשיכו הלאה להחריב את סדום. בין שני הסיפורים האלו מופיע 'מונולוג' של ה' המהווה מעין הערת שוליים, שמבקשת לגלות את התשובה לשאלה שמטרידה אותנו מאז שהתחלנו את חטיבת סיפורי אברהם: למה נבחר אברהם, ולשם מה?

"וה' אמר, המכסה אני מאברהם את אשר אני עשה: ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, ונברכו-בו כל גויי הארץ: כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על-אברהם את אשר-דבר עליו:" [בראשית י"ח, י"ז-י"ט]

וזו תשובת הפשט: למה אברהם? כי הוא האיש שיחנך את הבאים אחריו לשמור את דרך ה'; הוא האיש שיעשה צדקה ומשפט. האלהים ניסה את אברהם לראות האם יעשה צדקה ומשפט - האם יעז לעמוד מול אלהים ולומר לו "חלילה לך".

ואברהם מעז.

במשך תשעה פסוקים ארוכים עומד אברהם מול ה', ומבקש על החפים מפשע ועל הצדק. –ואלוהים מסכים - לא הוגן להרוג את הצדיקים עם הרשעים, ויכול להיות שיש מי שמגיע לו לא למות. אברהם, כמובן, חותר להציל את לוט, ויתכן שהיה מנסה להציל את העיר כולה בעבורו, אבל הוויכוח נקטע על ידי ה', ואברהם שב למקומו.

ובבוקר למחרת הוא קם, וסדום איננה עוד:"וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את-פני ה': וישקף על פני סדום ועמורה ועל כל-פני ארץ הככר, וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן"

אחרי הוויכוח הגדול של האדם מול אלהים, אחרי שהבטיחו לנו שאם נעשה את מה שנכון העיר תנצל - סדום נהפכת. ואברהם, שנטה את אהלו במקום ממנו יוכל להשקיף על סדום ולהשגיח על לוט, ראה את הקיטור ואת ארץ הככר החרבה. ואיש לא יבוא לספר לו שלוט נשאר בחיים.

כסות עיניים

בפרק כ' נוסע אברהם לגרר. ההסברים שמלווים בפרשה הקודמת את ירידת אברהם, שרה ולוט למצרים, – הרעב, הפחד מפני פרעה והשלטון המצרי המושחת - נעדרים מכאן. התנהגותו של אברהם, מבטאת יותר מכל את הבדידות בה הוא שרוי; אברהם, איש הצדק והמשפט, מסב גב נבוך לחורבות סדום ועוזב את המקום אשר אמר לו האלהים. אלהים ניסה את אברהם ואברהם עומד בנסיון, אבל העמידה הזו כמעט ושוברת אותו. גרר, בין קדש לשור, לא נמצאת בגבולות הארץ המובטחת.

לצד הניתוק בין אברהם לאלהים מופיע ניתוק נוסף - בין אברהם לשרה: "ויאמר אברהם אל-שרה אשתו אחתי היא, וישלח אבימלך מל גרר וייקח את שרה" [כ', ב']

אברהם אינו פונה אל שרה, אלא מדבר עליה בגוף שלישי. האמירה "אחתי היא" נטולת משמעות לבד מהניכור הזועק ממנה; הרי איש לא מאיים על אברהם. בניגוד לסיפור הירידה למצרים שמופיע בפרשה הקודמת, הצגת שרה כאחות אברהם לא מלווה בהסבר ומעוררת תמיהה.

 מול אברהם המסוגר בעצמו, הנבגד, מופיעה בסיפור דמות מקבילה:

"ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעלת בעל: ואבימלך לא קרב אליה, ויאמר אדני הגוי גם צדיק תהרוג?" [כ', ג'-ד']

אבימלך איננו פרעה; הוא אדם שאלהים נגלה אליו בחלום, ואפילו מנהל אתו דו שיח. הטיעון המוסרי של אבימלך זהה לזה ששמענו כבר בוויכוח על סדום, והעובדה שאבימלך מעז להתווכח עם אלהים מציבה אותו כראי לאברהם עצמו.

מטרת ההתגלות של אלהים לאבימלך היא ההוראה הפשוטה: "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא, ויתפלל בעדך וחיה.." [כ', ז'] אבימלך הוא האיש שתפקידו לפייס בין אלהים לאברהם. ומול אברהם, האיש שמשכים בבקרים בשליחות ה', מופיע בפסוק ח', "וישכם אבימלך בבוקר...". סיפור גרר הוא הפסקה בתוך הסיפור הגדול, אתנחתא שנועדה לפתור משברים, ואבימלך, כמו בכל גישור, משחק כרגע בדמותו של אברהם.

"ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה, מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי: ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה" [כ', ט'-י']

מפנייתו הכפולה של אבימלך ניתן להבין שהשאלה הראשונה שלו - במה אשמה גרר? - נותרה ללא מענה לפתע מבין אברהם שהוא, בכעסו, שפט את גרר שלא בצדק, כפי שחשב שאלוהים עשה לסדום. אבימלך, כפי שראינו, מופיע כאן בדמות אברהם; אברהם עצמו מופיע כביכול כאלהים, וזו נקודת המפנה: לפעמים הדבר שנראה כחוסר צדק הוא חוסר יכולתו של האדם לראות את התמונה השלמה.

 על השאלה השניה, לעומת זאת, שמבקשת לדעת מה מתחולל באברהם עצמו - אנחנו מקבלים מענה כפול:

"ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" [כ', י"א] - "הרגוני על דבר אשתי" איננה הכרזה בדבר אשמתו של אבימלך, שכפי שראינו לא נגע בשרה; זהו פועל יוצא של חוסר יראה. אם התעוררה בנו השאלה, מה חיפש לו אברהם דווקא בגרר המסוכנת - הרי שאברהם עצמו מספק לנו את התשובה: הוא הלך במתכוון למקום בו, כך נדמה לו, אין אלהים.

"וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאישה" - מערכת היחסים בין אברהם לשרה היא למעשה שיקוף למערכת היחסים בין אברהם לה'. אברהם ממשיך ומתעקש ששרה היא אחותו ואיננו רואה בשרה את אשתו, שכן חלק מהותי מן המימוש המשפחתי שלהם כבעל ואישה לא מתקיים - לשרה אין ילדים. התעקשותו של אברהם מבהירה לנו שהמשבר - גם הפרטי, וגם הדתי - לא נפתר עדיין.

אבימלך מכיר בעובדה הזאת, ונוקט טקטיקה אחרת; הוא פונה לשרה עצמה.

"ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עיניים לכל אשר אתך, ואת-כל ונוכחת" [כ', ט"ז]

יש דברים שאינם גלויים, דברים שמוטב להם אם יישארו מכוסים; דברים שאברהם לא יכול להבין, גם אם אלהים הסכים לדבר אתו עליהם. אבל יש כאן מסר נוסף: אבימלך מודיע לשרה שהוא נותן לאברהם מענק כדי שירכוש עבורה רעלה.  רעלה היא סמל הסטטוס של נשים נשואות. לשרה אין רעלה; ייתכן וזו הסיבה שהיא מסתתרת באהל כשבאים שלושת אנשי הבשורה.

אברהם, אומר אבימלך לשרה, רואה את עצמו כאחיך, ועיניו מכוסות מכדי לראות את הריחוק ביניכם ואת תוצאותיו ההרסניות. רק הבחירה של שרה להיות נוכחת בעיני אברהם כאשתו, לא כאחותו, תוכל לפקוח את עיניו.

כי אברהם ושרה צריכים את הגורם החיצוני שיבוא ויאמר להם, אתם עושים משהו לא טוב. ומי שבסופו של דבר יגרום לה ללדת את יצחק, אחרי כל שנות העקרות - הוא אבימלך, שמשיב אותה לאברהם כאשתו.

לעומת אברהם, אבימלך איננו נביא; הוא לא יכול להתערב במה שקורה בין אברהם לאלהיו. כשם ששרה היא היחידה שתוכל לגרום לאברהם לראות בה את אשתו, כך אברהם הוא היחיד שיכול להשיב את עצמו לאלהים. אבל אבימלך יכול להאיר על ההשתקפות של ההתרחשות הזאת למטה, בין איש לאשתו, ובאותו מהלך לגרום לאברהם להתפלל.