אגדת ארבעת האלים: פתיחה לסיפור פנטזיה

האגדה מספרת על ארבעה אלים גדולים ורבי עוצמה השולטים בעולם: וינצ'יל, אל החיים, העליז והשמן, שאוהב לשתות ואוהב נשים ויש לו חוש הומור מושחז; אדוטלר, אל המוות, חמור פנים וסגוף, נמנע מהנאות, צועק תמיד; פרנוולט, אל התבונה, שמתואר לעתים קרובות כחלוש ונכה אבל כזה שבלעדיו אי אפשר, והוא בעל בריתו של אל החיים וינצ'יל; ואל הכוח, יוטלין, שהכל נכנעים לרצונו. לעתים הוא תואר עם שפם כמו אל המוות, לעתים צוחק כמו אל החיים, לעתים כחכם החכמים ושמש העולם, כמו פרנוולט. לעתים הוא חובר אל אל המוות אדוטלר, לעתים אל וינצ'יל, ובינו לבין פרנוולט יש תחרות מתמדת, מי ינהל את העולם – העוצמה או התבונה.

לכל אל בעל חיים מקודש לו. וינצ'יל מיוצג על ידי האריה; אדוטלר על ידי עיט דו ראשי; פרנוולט על ידי החמור; ויוטלין על ידי הדוב האדום.

האלים האלה ירשו את מקומם של האלים הגדולים של עולם הקדם, ששקיעתם לוותה במלחמה שנקראה "המלחמה הגדולה". אלה היו אלים מסוג אחר לגמרי, נישאים ומרוממים, בוראי עולמות ושליטי גלקסיות עצומות, מלכי היקום, והם בילו את ימיהם בחתונות אלה עם אלה ובמלחמות בינם לבין עצמם. פולחניהם כללו הקרבת המוני אדם וחובת הערצה ופיאורם בכל עת. אחרי המלחמה הגדולה, מספרת האגדה, הם גורשו בידי אל הכוח ואלים אחרים, ומאז הם יושבים בתא השיכחה שבירכתי השאול ומבכים את מר גורלם.

ארבעת שליטי העולם החדשים ניסו גם הם להשתלט על ירושת קודמיהם, והמלחמה הגדולה השניה פרצה תוך זמן קצר. זו היתה המלחמה הגדולה ביותר והנוראה ביותר מכל מה שידע עולם האלים מעודו. האלים שלחו אלה באלה את כל מה שהיה בכוחם לשלוח, כשאל הכוח עובר מצד לצד. עשן וברקים וחושך ואימה אפפו את כל הר האלים, וריח המוות נישא למרחוק. ככל שגברה המלחמה, גבר חילו של אל המוות, ועוד ועוד מוות נוסף לעולם, גורר אחריו מוות נוסף. לבסוף חברו אל החכמה, אל הכוח ואל החיים ושלחו באל המות את לחש ההרס רב העוצמה ביותר שהיה בידם. הלחש הומצא דוקא על ידי בן אנוש, פרוע שיער ומבודח, שהיה בן ארצו של אל המות, אבל אל המות שנא אותו שנאת עולם; ובכן בן האנוש פרוע השיער לקח איתו את הלחש, שאיש לא היה בכוחו להבין, והיגר אל ארצו של פרנוולט. האלים חששו להשתמש בלחש, מפני עוצמתו הנוראה; אבל לבסוף גבר עליהם כוחו של הלחש עצמו, וכשהופעל, יש האומרים שערים שלמות התאדו ואינן, וכל מה שעמד גם במרחק ממקום הכשף עוותה צורתו לנצח, וצאצאיו נולדו מעוותים גם הם. לאחר הפעלת הלחש נעלם אל המות; אומרים שהפעיל על עצמו את לחש האבדן, אבל הוא עדיין יושב במקום מחבואו ורוקם את תכניותיו.

ברבות הימים אבד הלחש; יש האומרים שהאלים עצמם נבהלו מעוצמתו האיומה והחליטו לגנוז אותו לנצח, ורק הברה אחת ממנו נמלטה מכלאה ועודה מסתובבת בעולם. אומות לחמו זו בזו, דם רב נשפך, אבל הצליל הבודד ששרד נותר עיקש ימים רבים, ולא הסכים למסור את סודו.  מכשף אחד נתפס ועונה, וכל שהצליחו לחלץ ממנו היה כל מה שהוא עצמו ידע, רמז בודד, גם הוא לחש מסתורי ומקוטע: "איימסי".

איימסי? מה אפשר לעשות עם המילה החלשה הזו? מה פשרה? ומפתח היא לאיזה סוד?

*

בעת האחרונה החלו סימנים מבשרי רע להתרבות. כהנים גלוחי ראש וצעקנים שבו להשתמש בסמל הקרסים המלוכסן. רינוני לחישות ארס חולפים על פני כל העולם מקצה לקצה - אל המות חי. כוחו הולך ומתגבר. שמועות הגיעו אל הר האלים, ולפיהם חברו אליו עתה כוחות צעירים ועתיקי יומין, מעובדי אלי הקדם הגדולים, שגם הם עדיין מחכים לתורם ממעמקי תא השיכחה. במיוחד רב כוחו של אל הירח הקדום, וחסידיו חוברים אל כוהני המוות. משלחות קדחתניות מגבירות את מאמציהן לגילוי לחש העוצמה שייתן בידם את מפתח השליטה הסופי.

שלושת האלים ששרדו את המלחמה מתבצרים איש איש בצלע הר האלים המיוחדת לו. איש אינו יודע מה זומם יוטלין, אל הכוח, ואל מי יחבור הפעם. לעתים נראים אצלו כוהני הירח באים ויוצאים; פעמים אחרות הוא מתרועע עם שליחיהם של וינצ'יל ופרנוולט, ומכריז בקול שויתר על תכניותיו לשלוט בעולם. אבל איש אינו יודע באמת. אפשר שבידו המפתח למקום מחבואו של אדוטלר, ואין יודע מה יחליט לעשות במפתח זה בבוא היום. ובינתים מתגלגלים הרעמים.

וממעמקי תא השיכחה שבירכתי השאול מסתנן מדי פעם בלחישה שבר לחש עתיק, שעולם ארבעת האלים הצעיר והמתוחכם לא הכיר מעודו. יודעי דבר מספרים זה לזה, בלט ובפנים צופנות סוד וחשש, על לחש ישן נושן, שאלי הקדם שלטו היטב בכל רזיו, ובמיוחד היה גדול בזה כוחו של אל הירח. לחש ההשכחה הוא זה, או לחש המקח, כך לוחשים הולכי הרכיל, ואף הם אינם יודעים במה מדובר. כל שהם יודעים לומר הוא שהפעם מכוונים אלי העולם העתיק את לחשם היישר אל מעונו של אל החכמה. אם תסתתר חכמתו ובינתו, כך מקווים הם, יבוא הקץ על ברית שלושת האלים, ואולי תיפרץ דלת כלאם שלהם. או אז יחבור הלחש העתיק אל הלחש החדש, ולא יהיה קץ לשלטונם עד אחרית הימים.

רק דבר אחד, כך לוחשים אותם הולכי רכיל יודעי כל, רק אדם אחד יכול לעמוד בפני האסון המתרחש ובא באין עוצר. רק אדם אחד, שבכוחו יהיה לעמוד גם בפני לחש ההשכחה וגם בפני לחש ההרס. אין יודע מי הוא, ואין יודעים כיצד יעשה זאת, אבל זאת יודעים אנשי הרכיל: הוא מפורסם והוא נסתר. הוא חלש והוא חזק. הוא צעיר והוא זקן. הוא שנוא והוא אהוב. והוא זקוק לעזרה.