קריעת ים סוף כמשל

כל אדם שמח לגלות בקיעים אצל מחנה מתנגדיו, ולחשוף כשלים מחשבתיים. התוודעתי לפני כמה חודשים לויכוח פנים חרדי, שבו התרעם בחור ישיבה לשעבר, שבכאב גדול ובקרע פנימי ובמחיר נפשי רב פנה לחיי עבודה (בלי לנטוש את אורח חייו), מדוע הסתירו כל מחנכיו ורבותיו ממנו את המקורות המדברים בשבח המלאכה, ומדוע רימו אותו לחשוב שייעודו של כל גבר יהודי הוא אך ורק ללמוד תורה כל היום, בזמן שהמקורות אומרים לא כך. הייתי די נדהם, עד היכן באמת הגיעה ההסתרה וההטייה בחינוך הישיבתי החרדי, שבעיני הסרוגות, למודות רגש הנחיתות הטבעי שהוטבע בי מילדות על ידי מחנכי החרדיים שלי, אמור להיות בקי במקורות חז"ל וללכת לאורם. לא שיערתי את מה שהבנתי תוך כדי תנועה, שיש בזרם הזה רק דרך אחת להבין, ואפילו רק דרך אחת לשאול שאלות, שלא לדבר על לענות תשובות.

 
 אבל אין הגמל רואה את דבשתו. העימותים שלי עצמי, מנת חוקי עשרות שנים, כיצד להבין את המקרא ועולמו ואפילו את חז"ל ועולמם, וגם הויכוח סביב היתר הפתיחות למידע חופשי חוץ-חז"לי, הם גם במגזר שלי עניין יומיומי. ויותר מהם, בעניינים התורניים פנימה, גם כן הסתרת מידע של ממש. רבים מגיעים לגיל מתקדם יחסית כשנודע להם שארץ ישראל כנראה איננה עיקר אמונה חובק כל אצל כל הראשונים, שהרמב"ן במצווה ד' בספר המצוות איננו הדעה היחידה ביהדות, שריה"ל איננו מורה האמונה היחיד בעניין סגולת ישראל, שהרב קוק איננו יכול לשמש ציטוט לכל עת שיצדיק כל דבר המובא בשמו, ושאפילו מצוות יישוב ארץ ישראל יכולה להתקיים מחוץ ליהודה ושומרון, כך שלא כל פינוי יישוב הוא חורבן הבית. יכול אדם להיות ציוני ולא ימני.

 תאמרו, אלה דברים שבחיי יומיום ואלה דברים שבדעות פוליטיות ותיאורטיות? אולי, אבל דור שלם - שלושה כבר, ליתר דיוק - מוציא את עיקר משאביו, הרוחניים והחומריים והפוליטיים, רק על ענייני ה"השקפה" (כן כן, גם אצלנו) האלה, ועניינים רבים אחרים נדחקים אל מחוץ לתחום. מעטים הבתים שאין בהם יוצאים בשאלה, ומצד שני הניתוק מהציבור הכללי, שפעם החיבור אליו היה גאוות המגזר, הולך וגובר.

 כולנו עומדים על שפת הים הרוגש של הרגלי המחשבה. כבר איננו רואים את החוף ממול, והוא מפחיד אותנו. אפילו הצר הרודף והמוכר כבר נראה לנו עדיף. המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר?

 אבל מתחת למים מסתתר שביל. לא סתם שביל, אלא שנים עשר שבילים. אין הכרח שכולנו נלך באותה הדרך אל הגאולה. יכולים אנו להמשיך איש בזרמו, איש בשבטו, איש עם מוריו, אבל על קרקע המציאות, לא על הסתרת המים. דרוש לנו רק איש עם מטה, ששם ה' חקוק עליו. ואדם אחד, שיעיז לצלול אל המים, ולגלות שאינם אלא אשליה.