חודש התשובה: מהי התחזקות?

מהי התחזקות?

בגדים בסטנדרט אחר – ארוכים יותר, צנועים יותר?

יותר לימודי קודש, פחות לימודי חול?

יותר שאלות לרב?

יותר החמרה בטיב תעודת הכשרות?

ובקיצור: יותר מכל הדברים המאפיינים יהודי דתי?

     צניעות היא אמנם לא רק עניין של ביגוד, אבל בעיקר.

צניעות פירושה אפנה מסויימת, המקובלת בקרב הציבור שלנו.

"הציבור שלנו" הוא אבן היסוד להבחנות האלה.

     לימודי החול פחותים בחשיבותם. הם אינם מצווה.

לא רק שאינם מצווה, ריבויים מפריע לאמונה התמימה.

לכן רצוי שילמדו אותם רק מורים שהשקפתם זהה לשלנו.

הפתעה! גם פה "הציבור שלנו" הוא מונח המפתח.

     ככלל, התורה היא דבר גדול ומסובך. מי אני שאפסוק לעצמי?

ומי אתה שתפסוק לי?

צריך לשאול רב.

עדיף לשאול רב.

אפשר לשאול בכל דבר.

למעשה אין צורך לדעת הרבה: בשביל זה יש רב.

מי שיודע הרבה ומביע דעות בלי שהוא עצמו רב, יש לחשוד בו בקונסרבטיביות.

הרב כמובן צריך להיות כזה שלמד במקומות הנכונים, שלא יהיה לנו חלילה איזה קונסרבטיבי, או אמריקאי, או איזה מיקל אחר מהקיבוץ הדתי. בקיצור, רב אמיתי, משלנו.

נכון, נכון, "הציבור שלנו"...

הכשרות? בודאי, הרי זה לב העניין: הכל תלוי ברב שנותן את ההכשר. על מי אפשר לסמוך ועל מי לא, לא כן?

     יהודי דתי זה עניין של אפיון.

לא ייתכן דתי שאינו נראה כך, שמאופיין במאפיינים לא דתיים, או שלא ברור בראיה שהוא אכן דתי.

דת היא עניין של איפיונים. ההלכה מטרתה לאפיין.

ההפרדה מכל מה שאינו יהודי דתי היא מטרת קיום ההלכות, או לפחות אחת המטרות החשובות ביותר.

כי זה שומר על קדושת המחנה, כי זה מחזק אותנו, כי כך אנחנו חשופים פחות לסיכונים.

כי כך בטוח שתוצרי החינוך שלנו יישארו בתוך המחנה.

איזה מחנה? ברור: "הציבור שלנו"...

     אז זהו המצב:

התחזקות פירושה ביצור. התבצרות. עמידה איתנה כנגד העולם.

העולם מסוכן. הוא מפתה, הוא מדרדר. יש להתרחק ממנו.

המתחזק מבצר את הגנותיו, ומפריד את עצמו מהחברה החילונית החטאה, במראה, בשפה משותפת, בהנהגה, בדרכי חשיבה.

אחר כך גם במקומות יישוב. רובנו גרים היום ביישובים נפרדים.

שלא לדבר כמובן על מפלגות...

אנחנו שונים בהכל. אנחנו חזקים יותר מבחינה מוסרית, אנחנו טובים יותר.

אנחנו חכמים יותר. מנהיגינו – הרבנים שלנו – יודעים יותר. יודעים הכל. מה שהם אומרים קודש.

הרבנים אינם סתם אנשים רגילים. יש להם סייעתא דשמיא.

באמונה ננצח ונשיג הכל. כי האמת אתנו, והצדק חייב לצאת לאור. והגאולה בוא תבוא, בדרכנו שלנו דוקא.

הלאה החילוניות! הלאה הדתיים-לייט! הלאה החפיפניקים! הלאה המכנסיים! הלאה לימודי החול! מוות לפילוסופיה! מוות לאבולוציה! מוות לתיאטרון ולקולנוע! הלאה הספרות הקלוקלת!

ומה הלאה? שריפת ספרים? צנזורה? משפט הקופים? אפיפיור? איאתוללות?

הנה התחזקות אמיתית:

     התחזקות היא צניעות. צניעות עם ה', לא מול בני אדם אחרים. יסוד הצניעות – ענווה. אל תפגין עם מה שיש לך, לא אתה אדון על כך. גם בגוף, אבל בעיקר בנשמה ובאופי.

     התחזקות היא לימוד. היא העמקה – בתורה ובעולם גם יחד. היא עמידה על הרמה הגבוהה בכל דבר: בקודש ובחול. היא שאיפה להצטיינות: ביצירה, בשרות העם, בחברה, בתיקון העולם.

יש לימודי תורה, ויש לימודים כלליים. מקומה של התורה רב לה, והיא קובעת את חיינו ומסגרתם. היא איננה יכולה לומר הכל על העולם, לא הפיזי, לא המחשבתי בכל היבטיו, לא החברתי. לא תמיד גם הערכי. דברים משתנים. התורה קובעת עמדה כלפי דברים, לא ממציאה אותם. כדי שתדע כלפי מה לקבוע עמדה וכיצד – עליך ללמוד את העולם, לא רק את התורה. ומפי המומחים הטובים יותר, יבואו מאין שיבואו. אחרת, איך תחיה?

     התחזקות היא קבלת אחריות, לא הטלתה על הרב. את קביעת העמדה לא תוכל להשאיר רק לרב. אלה הם חייך, לא חייו. הכרעותיך יום יום הם יהדות. יציאתך לעבודה תיעשה בדרך יהודית. שיחתך עם ילדיך תיעשה בדרך יהודית. את עיתות הפנאי תעביר בדרך יהודית. רב צמוד לא יהיה לך, ואם לא תלמד ולא תגבש עמדה יהודית – איך תחיה?

     התחזקות היא בטחון עצמי. הכרה בכוחותי להכריע הכרעות ערכיות, כפי שלימדוני, כפי שחינכוני, כפי שלמדתי והוספתי.

     התחזקות היא סקרנות. היא כבוד לכל דבר, גם המאיים עלי. היא אי קביעת עמדה מראש לדברים שאינני מכיר באמת ושלא למדתי.

     התחזקות היא חזרה לעם ישראל. לא פרישה ממנו. לא הבדלות בלבוש וביישובים ובחינוך ובתכני חשיבה. היא שפה משותפת. היא חשיבה מודרנית, עקבית, ישרה, אמיצה.

     המתחזק איננו מפחד מהעולם. הוא מזמין אותו אל ביתו, הוא משוחח איתו. אולי נלמד זה מזה דברים. יש לי מה ללמוד גם מהאחרים, שאינם בני תורה, והרבה. עגלתם מלאה. גם עגלתי.

     הבה נצא למסע עגלות, יחד, אל האופק, אל הגאולה, להקביל פני משיח צדקנו.

כי איך נבוא אל אבינו והנער איננו איתנו?