יום שני, 12 בספטמבר 2011

חודש התשובה: מהי התחזקות?

מהי התחזקות?
בגדים בסטנדרט אחר – ארוכים יותר, צנועים יותר?
יותר לימודי קודש, פחות לימודי חול?
יותר שאלות לרב?
יותר החמרה בטיב תעודת הכשרות?
ובקיצור: יותר מכל הדברים המאפיינים יהודי דתי?

     צניעות היא אמנם לא רק עניין של ביגוד, אבל בעיקר.
צניעות פירושה אפנה מסויימת, המקובלת בקרב הציבור שלנו.
"הציבור שלנו" הוא אבן היסוד להבחנות האלה.

     לימודי החול פחותים בחשיבותם. הם אינם מצווה.
לא רק שאינם מצווה, ריבויים מפריע לאמונה התמימה.
לכן רצוי שילמדו אותם רק מורים שהשקפתם זהה לשלנו.
הפתעה! גם פה "הציבור שלנו" הוא מונח המפתח.

     ככלל, התורה היא דבר גדול ומסובך. מי אני שאפסוק לעצמי?
ומי אתה שתפסוק לי?
צריך לשאול רב.
עדיף לשאול רב.
אפשר לשאול בכל דבר.
למעשה אין צורך לדעת הרבה: בשביל זה יש רב.
מי שיודע הרבה ומביע דעות בלי שהוא עצמו רב, יש לחשוד בו בקונסרבטיביות.
הרב כמובן צריך להיות כזה שלמד במקומות הנכונים, שלא יהיה לנו חלילה איזה קונסרבטיבי, או אמריקאי, או איזה מיקל אחר מהקיבוץ הדתי. בקיצור, רב אמיתי, משלנו.
נכון, נכון, "הציבור שלנו"...

הכשרות? בודאי, הרי זה לב העניין: הכל תלוי ברב שנותן את ההכשר. על מי אפשר לסמוך ועל מי לא, לא כן?

     יהודי דתי זה עניין של אפיון.
לא ייתכן דתי שאינו נראה כך, שמאופיין במאפיינים לא דתיים, או שלא ברור בראיה שהוא אכן דתי.
דת היא עניין של איפיונים. ההלכה מטרתה לאפיין.
ההפרדה מכל מה שאינו יהודי דתי היא מטרת קיום ההלכות, או לפחות אחת המטרות החשובות ביותר.
כי זה שומר על קדושת המחנה, כי זה מחזק אותנו, כי כך אנחנו חשופים פחות לסיכונים.
כי כך בטוח שתוצרי החינוך שלנו יישארו בתוך המחנה.
איזה מחנה? ברור: "הציבור שלנו"...

     אז זהו המצב:
התחזקות פירושה ביצור. התבצרות. עמידה איתנה כנגד העולם.
העולם מסוכן. הוא מפתה, הוא מדרדר. יש להתרחק ממנו.
המתחזק מבצר את הגנותיו, ומפריד את עצמו מהחברה החילונית החטאה, במראה, בשפה משותפת, בהנהגה, בדרכי חשיבה.
אחר כך גם במקומות יישוב. רובנו גרים היום ביישובים נפרדים.
שלא לדבר כמובן על מפלגות...
אנחנו שונים בהכל. אנחנו חזקים יותר מבחינה מוסרית, אנחנו טובים יותר.
אנחנו חכמים יותר. מנהיגינו – הרבנים שלנו – יודעים יותר. יודעים הכל. מה שהם אומרים קודש.
הרבנים אינם סתם אנשים רגילים. יש להם סייעתא דשמיא.
באמונה ננצח ונשיג הכל. כי האמת אתנו, והצדק חייב לצאת לאור. והגאולה בוא תבוא, בדרכנו שלנו דוקא.
הלאה החילוניות! הלאה הדתיים-לייט! הלאה החפיפניקים! הלאה המכנסיים! הלאה לימודי החול! מוות לפילוסופיה! מוות לאבולוציה! מוות לתיאטרון ולקולנוע! הלאה הספרות הקלוקלת!

ומה הלאה? שריפת ספרים? צנזורה? משפט הקופים? אפיפיור? איאתוללות?


הנה התחזקות אמיתית:
     התחזקות היא צניעות. צניעות עם ה', לא מול בני אדם אחרים. יסוד הצניעות – ענווה. אל תפגין עם מה שיש לך, לא אתה אדון על כך. גם בגוף, אבל בעיקר בנשמה ובאופי.
     התחזקות היא לימוד. היא העמקה – בתורה ובעולם גם יחד. היא עמידה על הרמה הגבוהה בכל דבר: בקודש ובחול. היא שאיפה להצטיינות: ביצירה, בשרות העם, בחברה, בתיקון העולם.
יש לימודי תורה, ויש לימודים כלליים. מקומה של התורה רב לה, והיא קובעת את חיינו ומסגרתם. היא איננה יכולה לומר הכל על העולם, לא הפיזי, לא המחשבתי בכל היבטיו, לא החברתי. לא תמיד גם הערכי. דברים משתנים. התורה קובעת עמדה כלפי דברים, לא ממציאה אותם. כדי שתדע כלפי מה לקבוע עמדה וכיצד – עליך ללמוד את העולם, לא רק את התורה. ומפי המומחים הטובים יותר, יבואו מאין שיבואו. אחרת, איך תחיה?
     התחזקות היא קבלת אחריות, לא הטלתה על הרב. את קביעת העמדה לא תוכל להשאיר רק לרב. אלה הם חייך, לא חייו. הכרעותיך יום יום הם יהדות. יציאתך לעבודה תיעשה בדרך יהודית. שיחתך עם ילדיך תיעשה בדרך יהודית. את עיתות הפנאי תעביר בדרך יהודית. רב צמוד לא יהיה לך, ואם לא תלמד ולא תגבש עמדה יהודית – איך תחיה?
     התחזקות היא בטחון עצמי. הכרה בכוחותי להכריע הכרעות ערכיות, כפי שלימדוני, כפי שחינכוני, כפי שלמדתי והוספתי.
     התחזקות היא סקרנות. היא כבוד לכל דבר, גם המאיים עלי. היא אי קביעת עמדה מראש לדברים שאינני מכיר באמת ושלא למדתי.
     התחזקות היא חזרה לעם ישראל. לא פרישה ממנו. לא הבדלות בלבוש וביישובים ובחינוך ובתכני חשיבה. היא שפה משותפת. היא חשיבה מודרנית, עקבית, ישרה, אמיצה.
     המתחזק איננו מפחד מהעולם. הוא מזמין אותו אל ביתו, הוא משוחח איתו. אולי נלמד זה מזה דברים. יש לי מה ללמוד גם מהאחרים, שאינם בני תורה, והרבה. עגלתם מלאה. גם עגלתי.
     הבה נצא למסע עגלות, יחד, אל האופק, אל הגאולה, להקביל פני משיח צדקנו.
כי איך נבוא אל אבינו והנער איננו איתנו?

15 תגובות:

Shifra אמר/ה...

וואו, אתה מכניס כאן הרבה דברים יחד. מה החיבה שלך לקונסרביטזם? היא מאוד מסוכנת ליהדות. ובוודאי להתנגד לאדם בשם מייקל - עם כל הכבוד, שיעברת את שמו למיכאל. יחס לרבנים - לא בהכרח קשור להתחזקות. צניעות - יש מחשבה, דיבור, ולבוש. פעם גם הגויים נהגו להיות a lady ו a gentleman והיו לזה כללים. ואילו היום - השפה הגסה והלבוש המוחצן היו מזעזעים אנשים מדורות קודמים.
ודאי שראוי שאדם יילמד עד מה שיכול בקודש ובחול - שניהם מד'. אבל סוף דבר? שהתכלית היא קיום מצוות הבורא.

אנונימי אמר/ה...

בתור המורה שלי לירמיהו, לימדתי אותי שאם יש נביא בעירו - הוא לא מצטופף עם הכהנים, ולא עם השליטים, לא עם הרבנים, ואפילו לא עם האזרחים. הדבר שהכי מסוכן ליהדות ככל הנראה הם היהודים עצמם וההשתייכות הזו לשלנו ולא שלנו היא המחסום הכי גדול לחיים של יצירה והגשמה, ככל הנראה גם לחיים של אמונה.
כשהרב קוק כותב על לתת דרור לשרעפים הוא שולח אותנו למקום הכי רחוק משלנו, אל עולם שלם ומורכב, החצר הקדמית והאחורית של הבורא. כדי שנקשיב טוב טוב לצלילים המורכבים שעולים ממנו. ואז נצליח לממש את היעוד שלנו כבני אדם ואולי גם את היהוד שלנו כיהודים.
מזדהה עם כל מילה שכתבת.

ושפרה, אני לא מכיר אותך אבל צעירה בשביל להיות כזו נוסטלגית.. יש דור מעולה היום - זה רק השפה שהשתנתה לה, ושפה אפשר ללמוד.

Shifra אמר/ה...

אנונימי, לא הבנתי אותך.
מי היה המורה שלך לירמיהו - אתה עצמך או חגי?
ודאי שנביא לא הצטופף עם רבנים; בתקופתו המושג עוד לא היה קיים! ובכלל, נביא היה אמור להיות אובייקטיבי, אסקולה משלו, צינור מקשרת בין העם לקב"ה והפוך. הדבר ממש לא קיים היום.
אבל האדם הרגיל הוא לא נביא, ולא יכול להתקשר לבדו לקב"ה. ברצונו - שואב מספרים, או לומד ממורים או מרבנים.
אם אתה רוצה לצטט דווקא את הראי"ה, בסדר. אבל אל תחשוב שזה ציטוט וגמרנו. ראשית כל, תביא ציטוט מדויק עם מקור. ושנית, תסביר - לא כולנו פילוסופים או גדלנו על ספריו.
אכן, אינך מכיר אותי. אני נוסטלגית מגיל צעיר, וויקטוריאנית באישיותי. זה לא עניין של גיל אלא של אופי.
ולא, אני חולקת על דעתך. הדורות הביאו עמם שינויים כבירים. ניתן לראות זאת יפה בספרות ובסרטים. אתה יודע מה, קח את ערך המשפחה. נתחיל עם משפחת בית קטן בערבה, סוף המאה ה-19, נעבור לאנדי גריפיס - שנות החמישים של המאה העשרים, אח"כ ל All in the Family - שם רק הלבוש משתנה והערכים מתחילים להשתנות אבל סה"כ כולם טובים, לשנות התשעים עם משפחות מ Desperate Housewives. שפה שמשתנה משקפת שינויים עמוקים בחברה. השאלה אם רצוי וכדאי ללמוד.

אנונימי אמר/ה...

אכן נכון, יש מי שלומד תורה והינו מוסרי פחות מאלה שהתורה בתוך נשמתם אך לא למדו אותה בפרוטרוט , בפרט בנושאים מסוימים. אני עדיין סבורה שמה שאמר בן בג בג "הפוך בה והפוך בה שהכל בה" הוא אמת גדולה שכדי להתחבר אליה צריך להתוודע אל דברים רבים ולעבור נסיונות לא פשוטים.

אל נפסול אחרים וגם לא את הפונים אל הרב בתנאי שהם משתדלים גם לבדוק את עצמם ולהיות ישרים והגונים. פנייה אל הרב איננה עדות למשהו אחד, היא יכולה לנבוע גם מעומק מחשבה, כל אחד לפי דרגתו הרוחנית.

לפי ההלכה, אם הרב שעשית לך אומר לך דבר שאינך מסכים לו, מותר לך ללכת לרב אחר ובלבד שתאמר לו שהיית אצל רבך קודם לכן. במצב שכזה ניצבת דעת התורה של הרב השני מול מה שכבר ניתן כדעת תורה ועליו להתמודד ברמות גבוהות יותר עם עמדתו שלו לפני שהוא מציגה לפי השואל הנבוך.

לעתים זוהי שתלטנות וחוסר ענווה, גם אם לא בכוונה תחילה, לפסול את הפונים לרב. אך נכון שרבנים יכולים לטעות.

כידוע, אסור לבכות בשבת , אולם רבי עקיבא שבכה, השיב שעבורו זהו עונג שבת. מקוריות שכזאת תועיל במפגש בין הרבנים לאחרים.

צריך גם להודות שלאלה שאינם פונים אל הרב, יש גם כן סמכות רוחנית (מאמן רוחני, פסיכולוג, מדען, עתונאי ועוד), ואם אין להם נשמה זכה המוכנה לבדוק את עצמה ולהטיל ספק גם בדבריה שלה, גם היא יכולה להביא נזקים לא פשוטים.

סוף דבר: בלי הדברות כנה בין כל הדעות, כשכל אחד מטיל ספק גם בעצמו, אי אפשר לדבר על הקשבה אמיתית ושיח הוגן. לעתים אסור להניח שאנו יודעים מה השני אומר (בודאי כששומעים על כך מכלי שני)או חושב. זוהי מחשבה סטראוטיפית.

לעתים רבנים עם רוח קודש מרפאים טוב יותר מרופאים ולעתים לא. לעתים נדע את האמת רק לאחר מאה ועשרים שנה.

אנונימי אמר/ה...

אני כמובן התלמיד.
והרב קוק כתב באורות הקודש: "יש לתת דרור לשרעפים וחירות מוחלטת לשאיפה, וחופש גמור לנטיית הרצון וליצירה.
וכגודל החופש כן תגדל הקדושה."

אני חושב שזה מקסים ושזה מה שחגיי מבטא בפוסט.

ותמיד ראוי ללמוד, גם מה שקשה. האחריות שלנו אינה מצטמצמת רק לשלנו.. אלא גם למי שמחוץ למעגל / שכונה / עדה / עם / דור שלנו.
וגם על זה כתב חגי.

חיים אמר/ה...

אכן ראוי המפגש בין העגלות אם שתיהן מלאות.
לגבי מגורים בישוב דתי נפרד. אני גרתי בשכונה חרדית, אח"כ בישוב דתי אח"כ בעיר עם שכנים חילוניים ודתיים וכעת בישוב דתי. מתוך ההסתכלות הזאת אומר שאפשר כך או כך, אבל הרבה יותר נוח מבחינה דתית לגור בישוב דתי. קח למשל את נושא העירוב [תחומין או חצרות], שמקל על החיים, ובכלל אוירה של שבת בישוב דתי היא אחרת לגמרי, כך גם נושא התפילות והמנינים הרבים ועוד יתרונות.

Shifra אמר/ה...

חיים, איך הגעת לעניין מגורים איני יודעת. גם לזה חגי התייחס בכתבה? במשך שנים גרתי בנוו"ד - ישוב דתי. אחרי ההתנתקות אני גרה בניצן. אם אוהבים להטיח כלפינו שבנוו"ד חיינו בתוך בועה (אם כי לא מוגנת מפצמ"רים) הרי שניצן היא ישוב דתי מודרנית.
בנוו"ד הפריע לאווירת השבת מוזיקת תאילנדים (כנראה טעם נרכש) רועשת בלילות, וביום הם היו נוסעים לים על אופניים - או משחקים בכדור בשכונת הבתים שלהם. מכוניות שנסעו בשבת? רק בטחוניים.
בניצן יש פסטיבלים בדיוק מחוץ לתחומי הישוב. מוזיקת דיסקו, מזרחית, לועזית, וכו'. ברביקיו בלילה וטרקטרונים רועשים ביום שמפריעים לקחת טיול, ומפחידים את הכלבים. הוצרכנו לשים שלטי אזהרה - אין כניסה ברכב בשבת. לא כולם נחמדים - יש כאלה שמעיפים לצד את השלט ונוסעים הלאה.
נחש איזו בועה אני מעדיפה.

Shifra אמר/ה...

אנונימי:
"יש לתת דרור לשרעפים וחירות מוחלטת לשאיפה, וחופש גמור לנטיית הרצון וליצירה.וכגודל החופש כן תגדל הקדושה.(פרק? עמוד?)"
לא הבנתי.
א. מה זה שרעף?
ב. חירות מוחלט לשאיפה זה מסוכן. זה צריך לבוא בד בבד עם השכל הטוב, עם מוסר, וכו'. אחרת יצמחו מעשים קיצוניים ולאו דווקא חכמים.
ג. כנ"ל לנטיית הרצון וליצירה. או שמדובר בפילוסופיה וכל מילה ככאן היא בעצם מילת מפתח לעולם שלם - "יצירה" היפר-קישור לפרק המסביר מה זה יצירה לדעת הראי"ה...?
ד. כגודל החופש תצמח הקדושה? זה לא היה רש"י שאמר שבמקום בו תמצא גדר שם תמצא קדושה? מעניין...
אוקיי, אז זאת הסיבה שלא נותנים לנשים ללמוד תורה.

אנונימי אמר/ה...

חגי שלום, קראתי את מאמרך עד לסופו למרות שהוא ארוך. נהג כך בבקשה עם התגובה שלי. המאמר מנוסח היטב אך מסוכן. לא צריך להיצמד לסינר של הרב. הבעיה של רובנו מתחילה מתפיסת החיים המעוותת של אינטרפטציה הילכתית אישית ורוב רובנו בורים. כל אחד היום מביע את השגותיו על דברי חזל והסייגים. יש להבהיר שעל מנת להגיע להשגות העצומות שנקבעו ולגדרי ההלכות נדרשות רמות עמוקות של תודעה והבנה, לימוד ומחקר של כל רבדי הפרד"ס. דברים עצומים שגם החכמים בדורנו לא זוכים להם. וירידת הדורות היא איננה קלישאה כל פיקח חש בה היום. כאשר אדם דתי לוקח את ההלכה ומחליט איך לקיימה. מוריד מפה ומעגל משם (למשל הכנסת את דוגמת המכנסיים)היהדות אולי נראית יותר יפה וכיפית אבל לא זו ההלכה. וההתכחשות לסטיה ממנה, והתקווה שההלכה מקויימת כהילכתה מעמידים את המצוות בסכנה. כמו הרב שלמד לאור הנר בשבת ואמר לי זה לא יקרה - וקרה. כך רוב האנשים מעגלים ואומרים- זה רק סייג, אני בדרך הנכונה ונופלים. מה עם העניין שע"י מכנסיים מחטיאים רבים (ואל תעלה עכשיו את הטענה של חצאיות צמודות וקצרות. הכוונה ללכת עם חצאיות צנועות. וחצאית זה הכי צנוע. אז למה לגרוע ולהחטיא? למה להוציא ישער מכיסוי ראש ? שילוב המצוות עם מה שבא לי ונוח אולי נחמד, אבל האם זה עולה בקנה אחד עם היהדות ששרדה בגלל ההיבדלות אלפי שנים? המיזוג וההשתלבות בקהילה הם אידיאל נהדר. בפועל כל גשר שמקימים משמש כדרך דו סיטרית. והמוני מובחרים צועדים בו לאבדון. אם אתה מוכן להתגלח על ילדך לשם תרומת המדינה -יפה, אשריך (או שלא?) זה מזכיר לי את ההצעה של ראובן ליעקב - שימית את בניו במידה ובנימין לא יחזור. מן הצעה אידיאליסטית אך חסרה מתוכן אמיתי. אשמח לשמוע את דעתך

חגי משגב אמר/ה...

תגובה מסודרת ומפורטת תצריך עוד רשומה שלמה, ולכן אני צריך עוד זמן לחשוב איך להתנסח בקיצור. כעת רק אומר, שיושר אינטלקטואלי הוא תנאי ראשון למי שמעוניין ללכת בדרך שעליה אני מדבר. מי שמחפש נוחות איננו מתחזק, לפי שום שיטה. אבל גם מי שתופס את ההלכה כדבר שעיקרו מכוון לאפיין חברה ולבדל אותה מאחרים מעוות את התפיסה ההלכתית. יש מצוות שעניינן להפריד ולאפיין, אבל הן לא רבות. רובן הגדול מכוונות לתיקון עולם, להרבות קרבה, לשפר את החיים. ויש לי בזה הרבה מה לומר, כולל מקורות רבים. מדובר בתפיסת עולם. אני לא יוצא נגד ההחמרה ההלכתית, ולא זה העניין. אבל בכל פעם שאדם מחמיר בענייני לבוש עליו לעשות חשבון האם בכך איננו מקל בכבוד הבריות, וכשהוא דורש דרישות מקהילתו בשם ההלכה עליו לחשב האם איננו פוגע בכספי ציבור ועובר על גזל דאורייתא כדי להדר בחומרא דרבנן ועוד כהנה וכהנה. אלה הם דברים שכולנו דשים בעקבינו, אבל הם הם גופי תורה. קידוש ה' לא יוצא מהגישה ה"מתחזקת", ולוואי ולא יצא ממנה חילול ה' - מה שכן קורה, ועיניו הרואות. אפשר להתייחס בקלות ראש ליחס המתרחק והולך של החילוניים, ולראות בו נובלות ונמושות, אבל אנחנו אשמים בזה, ומי יודע אם לא ניתן על זה את הדין.

חגי משגב אמר/ה...

אגב, אשמח לדעת עם מי אני מנהל את הדיון...

Shifra אמר/ה...

טוב, חגי, אני כמובן רוצה קצת הוכחות כי מאמירות דוגמטיות אני לא משתכנעת. וכשאני שומעת את המושג 'הלכה' אני לא בהכרח חושבת על כללים 'לטובת הציבור ושיפור החיים'. כל ל"ט אבות מלאכה ותולדותיהן, כשרות, שעטנז, וכו' - הרי שתכליתן להיות קדושים כי ד' קדוש, ולהידמות לו ולזכור את בריתו (במקרה של שבת). קדושה פירושה ייחודיות אבל זה לאו דווקא נוח.
אני רואה שדילגת באלגנטיות על שאלותיו של אנונימי בעניין לבישת מכנסיים ואי-כיסוי ראש. מוכרחה להודות שאני מופתעת. מנגד, אולי ההיסתייגות נכונה. למרות כל הלימוד, אינך רב.

חגי משגב אמר/ה...

כמו שאמרתי, תגובה מפורטת חורגת מהמסגרת פה. אבל ראיית התורה כמכוונת לתיקון עולם היא לא חדשה, מושג קידוש ה' ו"שיהא שם שמים מתאהב על ידך" אינו חדש, וחלק שלישי של מורה נבוכים ברמב"ם, המסביר את רוב ההלכה כמכוונת לתיקון המידות והחברה גם הוא כבר בן שמונה מאות שנה. ככלל, וכרגע לא אתן לך מקור מדוייק אבל הוא קיים, נאמנים עלי דבריו של הרב קוק, שיראת שמים שאינה מביאה לידי יותר מוסריות היא יראת שמים פסולה (כמדומה לי שזה במידות הראיה). איננו הודים, המבקשים להידבק באלוהי ולהתמזג איתו כדי להיעלם מהעולם הרע הזה. להיפך, אנחנו מבקשים להישאר פה ולפעול בו, לטובתו ולתיקונו, שלאנשים יהיה טוב. כזכור, לכן נבחר אברהם - "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט" (שבירת הפסלים היא מדרש שאיננו מופיע בתורה, ויש לו מטרות משלו). כך הגדיר הקב"ה בכבודו ובעצמו את מטרת היהדות - צדקה ומשפט.

Shifra אמר/ה...

אין ראיה מאברהם - איזה הלכות היו לו להשאיר לבניו פרט לברית מילה? הוא לא קיבל תורה. וישיבות שם ועבר זה מדרש...
להגיד רק 'תיקון עולם' זה רפורמי. אולי זאת הסיבה שאיני אוהבת את המושג. מכל מקום, עניי עירך קודמים. העם שלנו קודם לעולם. או אולי על-ידי האחד יתוקן השני.
איננו הודים? יש לנו מזה. נזיר, נביא, קדושים, סוגפים למיניהם - מה זה אם לא זה? אבל למה ללכת להודים? לדעתי זה שואב מהנצרות.
מאיפה לקחת את "שיהא שם שמים מתאהב על ידך"? - אף פעם לא שמעתי.
אם הלכה באה בשביל תיקון מידוות ולתועלת החברה יבוא אחר עם חוקים משלו לחברה מתוקנת. בעצם, זה כבר נעשה... אז אני לא אוהבת את הפירוש הזה.

אנונימי אמר/ה...

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת בִּתְפִילָּה
שֶׁאֲפִילּוּ אִם הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁהוּא
אַף עַל פִּי כֵן יְחַזֵּק וִיאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְאָמַר שֶׁיַּחֲשׁב בְּלִבּוֹ
הֲלא אִם אֲנִי רָחוֹק בְּעֵינַי מֵהַשֵּׁם. יִתְבָּרַךְ כָּל כָּךְ מֵחֲמַת רִבּוּי עֲווֹנוֹתַי
אִם כֵּן אַדְּרַבָּא עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִילָּה עַל יָדִי דַּיְקָא
כִּי הֲלא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כָּל תְּפִילָּה שֶׁאֵין בָּהּ מִתְּפִילַּת פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ תְּפִילָּה, וְיַלְפִינָן מִקְּטרֶת שֶׁהָיָה בָּהֶם חֶלְבְּנָה'