יום רביעי, 4 ביולי 2012

מכתב לראש מינהל החינוך הדתי


י"ד תמוז תשע"ב
4.7.12

לכבוד
ד"ר אברהם ליפשיץ

שלום רב

 ראשית, אציג את עצמי: ד"ר חגי משגב, מלמד תנ"ך במכללת הרצוג ובמכללת גבעת וושינגטון מזה שש עשרה שנה. אבי, ד"ר י"צ מושקוביץ ז"ל, ממחברי סדרת "דעת מקרא", היה מפקח ארצי על בתיה"ס התיכוניים הדתיים בשנות השבעים, ולאחר מכן מפקח על הכשרת המורים בחינוך הדתי. אפשר לומר שנושא לימוד התנ"ך זורם בעורקי מבית אבא, וכל חיי הבוגרים הוקדשו לו.

זכיתי גם להימנות על תלמידיו של ר' יששכר גואלמן, המפמ"ר הפורש לתנ"ך, בישיבת נתיב מאיר בשנות השבעים. ללא ספק, מדובר היה במורה דגול, ושנותיו כמפמ"ר היו משמעותיות ביותר, גם מפני מספרן הגבוה.

אין זה סוד, שבשנים האחרונות הפך מקצוע התנ"ך למקצוע חבוט ובעל תדמית לא אהודה. תלמידים אינם אוהבים אותו, ההישגים במקצוע זה הם מהנמוכים במקצועות הבגרות, אך את הגרוע מכל אני חווה שנה שנה אצל תלמידים המגיעים ללמוד תנ"ך במכללות. רובם אינם יודעים תנ"ך. חד וחלק. אני מדבר על ידיעה בסיסית, על הכרת הסיפור הרצוף כמו שהוא, על הכרת דברי הנביאים, שרובם נדמים לתלמידים כחזרה אינסופית על אותו דבר עצמו ללא יכולת להבחין כלל בין נביא לנביא, על סידור בגדול של קורות העתים במקרא, על קישור בין נושאים למקביליהם, שלא לדבר על יכולת עצמאית לניתוח פרק ולהבנת מסריו הבסיסיים. המקום שהוקדש ללימוד פרשנות, שהוא דבר שכמובן אי אפשר בלעדיו, היה כל כך דומיננטי, עד כי המקרא עצמו הפך לאוסף פסוקים, חסרי רצף ארוך, מנותקי הקשר, לא הקשר טקסטואלי ובוודאי שלא הקשר היסטורי בסיסי. כך למשל, בבית הספר בו לומד בני, שהוא מוסד מכובד וטוב, למדו במשך שנה שלמה פרקים בודדים מספר אחד, שלא יילמד שוב לפי התוכנית בשנים הקרובות, ומי שלא ילמד את הספר בכוחות עצמו פשוט לא ידע מה כתוב שם. אצל חלק מהתלמידים המילה "ניתוח ספרותי" נתפסת כמילה כמעט גסה, המשדרת חוסר אמוניות, וארכיאולוגיה או מידע היסטורי – מאן דכר שמם.

אין אפשרות ללמוד עולם ערכים רלוונטי מהמקרא, אם אין לומדים אותו כחלק מחיים. המקרא אירע, אישיו חיו והיו בשר ודם, קורותיו תפסו מקום בעולם גדול ורחב, השפיעו עליו והושפעו ממנו. מובן שלא כל דבר אפשר, ניתן או צריך ללמד, אולם ניתוקו של התנ"ך מהחיים הוא אולי הדבר החמור ביותר שניתן לומר על לימוד התנ"ך של השנים האחרונות. הדברים מגיעים לידי כך, שתלמיד ממוצע יודע יפה לספר שאברהם נבחר משום שניתץ את הפסילים בבית תרח – מדרש מפורסם, כידוע – אבל אינו מסוגל לקשר לזה מקרא מפורש מפי ה', "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח י"ט), שלא לדבר על השוואת שני המסרים האלה זה לזה, כדי לעמוד על כוונתם המדוייקת של חז"ל במדרשם. העוול הוא לא רק לתנ"ך – הוא גם למדרש חז"ל במקרה זה. אינני יודע אם יש גם כוונה פוליטית מאחורי הדברים, אבל הנזק הערכי הוא עצום, והוא נובע מדרך לימוד שאיננה שומרת על פרופורציות. אי אפשר לחנך לאמת על ידי הסתרתה.

כמובן, גם אין זה סוד שאנו, מורי המכללות, תלינו תקוות גדולות במינויה של ד"ר שליסל למפמ"ר החדשה. ואכן, הדברים שהחלו לצאת לאור, באתר המפמ"ר ובדברים שבעל פה, בהחלט בישרו על נתינת הדעת לליקויים ולתיקונם, על התחדשות בדרכי ובחומרי הוראה, ובאו לידי ביטוי בהצגה חדשה של כל מטרת הלימוד. דבר שאין צריך לומר הוא, שאין בחידושים האלה דבר שאיננו מתיישב עם מסורת הלימוד וההלכה האמונית, מקומה של הפרשנות נשמר, ולענ"ד – ולמיטב דעתם של רבים וטובים אחרים – זוהי הדרך הנכונה לשיקומו של המקצוע. ללא חיבור לחיים, הרי שלימוד של קרעים קרעים, קטעים קטעים, שכל עניינם הוא לעיסת חומר והתרחקות מכל יצירתיות וחידוש מחשש רפורמה, יהפוך את התנ"ך – ובעצם כבר הפך אותו – לספר חסר רלוונטיות כשלעצמו, שכל ערכו בהיותו פלטפורמה לדברי חז"ל והפרשנים הקלאסיים (שגם בהם לא הכל נלמד במלואו, מאותם חששות עצמם).

לאור זאת, ההתקפות על המפקחת החדשה, שחלקם גובלים ממש בדברי בלע, ראויים להידחות על הסף. גישת התוקפים היא זו שהביאה אותנו עד הלום, וכל כולה לא נועדה אלא לשמר את הקו שמובילות אותו ישיבות מסויימות, הן במובן ההשקפה הדתית, הן במובן הפוליטי והן במשמעויות החברתיות הנובעות מכך. אינני מעיז לומר שחלק מההתנגדות נובעת מהיותה של המפמ"ר אשה, לראשונה בתולדות המקצוע (שרובן המוחלט של מורותיו הן ממין זה). פתיחת הלימוד לרוחות אחרות, שגם הן בתחומי הקונסנזוס הדתי של החמ"ד – וד"ר שליסל מדגישה חזור והדגש שאין בדבריה משום ביטול גישות אחרות – רק תועיל, תקרב תלמידים לאהבת תורה, ותגדיל תורה ותאדיר.

החזרת הגלגל אחורה לא תהיה רק חזרה לעבר, אלא תשדר אמירה ברורה, שעל פיה לי ולשכמותי אין יותר מקום במערכת החמ"ד. כאחד המורים המכשירים מורים למערכת, אני מצפה לגיבוי מלא ותקיף של הנהלת החמ"ד לדרכה של ד"ר שליסל, כדי שאוכל להמשיך בדרכי ללא נקיפות מצפון.



בכבוד רב
ד"ר חגי משגב

מרכז שפירא

14 תגובות:

יוסף פריאל אמר/ה...

לחגי
מכתב נפלא, חותם ומצטרף
כדאי לאחד כוחות. מכתב מקביל כבר יצא מאפרתה.
ד"ר יוסף פריאל

צבי שמעון אמר/ה...

לד"ר חגי
יישר כחך. כמו כן, ממליץ לקרא את תגובתו של הרב אמנון בזק באתר כיפה.
ד"ר צבי שמעון

ארי גייגר אמר/ה...

לחגי,

מסכים עם כל מילה. מקווה שיעזור במשהו. יש כאן מלחמה נגד כוחות חזקים שיש להם אחיזה גדולה במערכת החינוך ואין להם שום רצון לפתיחות מינימלית לדעות אחרות.

תודה
ארי גייגר

ד"ר אברהם שפיר אמר/ה...

שלום חגי,
ניכרים דברי אמת שכתבת וכל מילה נוספת - מיותרת.
אני מכיר את מירי שליסל כבר כחמש עשרה שנה. היא הקימה בשכונת רמות, ירושלים, תיכון דתי לבנות בעל רמה גבוהה מאד. תלמידותיה מעריצות אותה.
תפיסותיו של הרב אבינר, נוגדות את השקפת העולם של הציבור הדתי-ציוני-נורמלי. כמורה ותיק לתנ"ך שלימד תנ"ך קרוב לחמישים שנה בכל המסגרות החינוכיות אני תומך במכתבך וחושש שתפיסת העולם של הישיבות החרדיות תגורם לבורות איומה. כפי שאברך חרדי אינו יודע תנ"ך מהו, כך גם התלמידים בחמ"ד יהיו בורים (בנוסף למצב העגום היום)מוחלטים בתנ"ך הקדוש.
על הרב ד"ר ליפשיץ לצאת חוצץ נגד דברי הרב אבינר.

ד"ר אברהם שפיר
ראש החוג לתנ"ך (לשעבר) במכללת "גבעת ושינטון" ומרצה לתנ"ך באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל

רפאל אמר/ה...

בתור תלמיד לשעבר אני רוצה מאוד לתמוך בדברי הכותב. אני זוכר פער עצום בין לימוד התנ"ך בבית הספר, בו בעיקר מצאתי מילה מנחה ונתתי כותרת לכל פיסקא בשני פרקים בבמדבר, ולמדתי בעל פה את הרש"י המודגש על שמות, לבין עולם התנ"ך שנפתח לי בישיבת ההסדר, שלשמחתי לא היתה ישיבת קו.
לשורניים יש נטיה חזקה להשתלט על מנגנוני הציונות הדתית כמו בני עקיבא והממ"דים ולרוקן אותם מתוכן, בעוד שאת בניהם הם שולחים למוסדות אלטרנטיביים. הגיע הזמן לתאם בין הקהל לתוכן.

אנונימי אמר/ה...

כמי שלמד בעבר תנ"ך בדרך עליה ממליצה ד"ר מירי שליסל וכמי שנהנה ללמוד תנ"ך בדרך זו גם היום אני מחזק את הנאמר ומציע להקשיב לדברים בקשב רב.
האין זה הרב שלמה אבינר שהביע תמיכה בנשיא שבייש אותנו, קצב, והעדיף אותו על אלה אותן הוא עינה תוך ניצול מעמדו? מאחר והוא אף פעם לא חזר בו והתנצל על מכתב התמיכה, הוא איבד ממעמדו עקב כך.

אפרת אמר/ה...

ד"ר חגי,
אני מסכימה עם כל מילה. כתלמידה בבית הספר שנאתי את לימוד התנ"ך שנאת מוות. הוא שיעמם אותי עד שהיה ברור לי שלא אפתח תנ"ך מרצון בהמשך החיים.
למזלי הקב"ה זיכה אותי ללמוד בבית המדרש במגדל עוז ושם נחשפתי לעולם עשיר ומרתק של לימוד תנ"ך שבזכותו עד היום אני נהנית מהלימוד, לומדת בעצמי ואף ממשיכה ללמד את ילדיי. יש צורך דחוף בשינוי שיאהיב את לימוד התנ"ך על ילדי ישראל.

שוע אנגלמן אמר/ה...

ד"ר חגי היקר

אני בהחלט מסכים עם רוח המכתב אף כי הירידה בקרן לימודי התנ"ך זוקקת ניתוח מעמיק יותר. יש לזכור שבשונה משנות השבעים ילדינו חיים בדור האייפד והפייס בוק וקשה להטיל את כל תחלואי הדור על שיטת לימוד התנ"ך כנגדה יוצא ד"ר משגב. חוסר העניין בטקסט המקראי נובע גם מהיותו טקסט לא ידידותי מבחינה צורנית וסמנטית, בעל מאפיינים תחביריים ומורפולוגיים לא מוכרים, שלא לדבר על היותו טקסט מנוקד שלפי המחקר כבר בכיתה ד' נתפס ע"י ילדים כסרח עודף (ועוד לא דיברנו על מערכת הכתב הנוספת - טעמי המקרא) וקשה לו להתחרות מול תכניו המרהיבים של העולם המקוון... כל זה אינו סותר את הקונספט שמציג ד"ר משגב של חיבור התנ"ך לחיים וחתירה להבנת הטקסט כשלעצמו ורק אח"כ להזדקק לפשרנות!

אני מצטרף לקריאה לחזק את ידי המפמרי"ת ד"ר שליסל ולדחות את הביקורת הפופוליסטית של הרב אבינר.

ד"ר שוע אנגלמן

ד"ר יוספה רחמן אמר/ה...

שלום חגי,

קראתי בדאגה את המטרות של התוכנית החדשה. נאמר שם:"התנ"ך הוא ספר הספרים של העם היהודי, המפגיש את דברי ה' עם עמו ישראל באמצעות נביאיו." ספרי הנביאים וספר התורה מועמדים על סקלה אחת מבלי להזכיר את המונח תורה משמים. חסר בסיסי זה חייב להיות מתוקן מיד.

ד"ר יוספה רחמן

אנונימי אמר/ה...

בהמשך להערה של ד"ר רחמן, כדאי להוסיף את כל י"ג העיקרים של הרמב"ם ואולי גם את המידות שבהן התורה נקנית.

לילך מקניק אמר/ה...

ד"ר משגב חגי הינו אחד המרצים המעולים והמיוחדים שזכיתי להכיר. בזכותו הבנתי כמה עוול לנעשה להוראת התנ"ך בבתי הספר. אני מורה לתנ"ך כבר שני עשורים בית ספר ממלכתי, וגם שם לצערי נעשה עוול להוראת התנ"ך כקטנה היריעה מלהסביר. אינני מכירה את הגב' שליסל אך לפי דברי ד"ר חגי אני מאמינה כי יש בה היכולות להביא לתהליך שיתרום רבות להוראת התנ"ך והלואי ובדרכה זו תמשוך אחריה גם את האנשים האחרים בחינוך הממלכתי שיביאו לשינוי המיוחל בלימוד התנ"ך בגישה ובאהבה כפי שאני חה כמורה לתנ"ך.

Baruch Alster אמר/ה...

חגי,
שים לב שקיבלת קישור ב"רב צעיר", שכתב היום פוסט המסכם את מה שנאמר עד היום בנושא.
http://ravtzair.blogspot.co.il/2012/07/uploaded.html

אנונימי אמר/ה...

דר משגב, קראתי בעיון את המכתב שלך ועלי להודות שיש בו כמה דברים שלא הבנתי,אשמח אם תבהיר לי אותתם.
כתבת "אין אפשרות ללמוד עולם ערכים רלוונטי מהמקרא, אם אין לומדים אותו כחלק מחיים. המקרא אירע, אישיו חיו והיו בשר ודם, קורותיו תפסו מקום בעולם גדול ורחב, השפיעו עליו והושפעו ממנו".
מדוע אין אפשרות? עד לפני לא הרבה זמן ההנחה המקובלת הייתה שהומרוס לא היה ולא נברא ושהערך ההסטורי של האפוסים ההומריים זעום. האם פירוש הדבר היה שאין אפשרות "ללמוד עולם ערכים" מהאודיסאה הנפלאה, האם אי אפשר להשתית תרבות,ערכים ואפילו דת על ספר שלא מתאר אירועים הסטוריים. מדוע כל כך חשוב לך שילמדו את התשתית ההסטורית הריאלית של התנ"ך?
ב. דווקא מתוך גישה "ספרותית" (שאתה כביכול תומך בה אך למעשה מבלבל בין ספרות להיסטוריה) החיבור של דברי חז"ל לפשטי המקראות אינו נורא כל כך, אם תשתחרר מהצורך להסביר את התנך כספר היסטוריה ותבחר לראות בו או אפוס לאומי מרהיב או לחילופין ספר קדוש במובן הפשוט, החיבור בין פרשנות ומדרש לפשט לא מפריע בכלל.

חגי משגב אמר/ה...

אנונימי יקר

אפשר להשתית עולם ערכים על מה שרוצים. אבל להבדיל מעולמות ערכים אחרים ודתות אחרות, מדובר בדת לאומית. עם ישראל וקורותיו קשורים קשר הדוק לערכיו ואמונותיו (וגם השינויים שחלים בהם קשורים כמובן לקורותיו).
שנית, הרקע ההיסטורי אכן נלמד, אלא שבדרכם של המתנגדים לדרכה של מירי שליסל (שעדיין איננה ד"ר, כפי שציינתי בטעות), ההיסטוריה שקרתה היא היסטוריה אגדתית, מיתית, ועליה הם מחנכים את התלמידים, מתוך אמירה חד משמעית שזה מה שהיה. התלמיד הממוצע המודרני והמחובר והמתוקשר והמתוקשב, לא לאורך ימים מוכן לקבל אמירות אלה, ובמהרה מזהה בהן את חוסר הרציונליות. מכיון שכל שאר עולמו רציונלי, יש שלש אפשרויות: או ליצור נתק בין חייו לבין תחום הדת, ובכך להפוך את הדת לסרח עודף בחיים; או להפוך גם את שאר חייו לבלתי רציונליים; אני בוחר בדרך השלישית, לא ליצור נתק כלל בין תחום ה"דת" לבין חיי האדם המאמין. הדרך היחידה האפשרית, לענ"ד, היא על ידי יצירת חיבור כזה, ובעצם לא יצירתו אלא גילויו. המקרא הוא רק חלק מהבעיה, כמובן, אבל אין אני מדבר אלא מתחום עיסוקי המרכזי. לכן אני לומד - ומלמד - את התנ"ך כחלק מהחיים, העכשוויים, כלומר במתודות חשיבה מודרניות, שכוללות הן ניתוח ספרותי של טקסט והן חיפוש האמת ההיסטורית (אינני מערבב בין שני התחומים האלה, ומבחינה זו מדובר בשני צדדים של אותו מטבע), כשכל הדברים האלה הופכים להיות חלק מעולמי האמוני.

העושה אחרת כיום עושה שקר בנפשו. לא ייתכן שאדם יתן את נפשו ממש על שולחן הניתוחים או בעלותו למטוס, באמונה מלאה בעולם המדע וחשיבתו הביקורתית, ורק בבואו לתחום עבודת האלוהים, שאמור להיות החשוב ביותר בחייו, הוא ייסוג אחור לעולם אמונות והכרות שאיננו שייך אליו.