מכתב לראש מינהל החינוך הדתי

י"ד תמוז תשע"ב

4.7.12

לכבוד

ד"ר אברהם ליפשיץ

שלום רב

 ראשית, אציג את עצמי: ד"ר חגי משגב, מלמד תנ"ך במכללת הרצוג ובמכללת גבעת וושינגטון מזה שש עשרה שנה. אבי, ד"ר י"צ מושקוביץ ז"ל, ממחברי סדרת "דעת מקרא", היה מפקח ארצי על בתיה"ס התיכוניים הדתיים בשנות השבעים, ולאחר מכן מפקח על הכשרת המורים בחינוך הדתי. אפשר לומר שנושא לימוד התנ"ך זורם בעורקי מבית אבא, וכל חיי הבוגרים הוקדשו לו.

זכיתי גם להימנות על תלמידיו של ר' יששכר גואלמן, המפמ"ר הפורש לתנ"ך, בישיבת נתיב מאיר בשנות השבעים. ללא ספק, מדובר היה במורה דגול, ושנותיו כמפמ"ר היו משמעותיות ביותר, גם מפני מספרן הגבוה.

אין זה סוד, שבשנים האחרונות הפך מקצוע התנ"ך למקצוע חבוט ובעל תדמית לא אהודה. תלמידים אינם אוהבים אותו, ההישגים במקצוע זה הם מהנמוכים במקצועות הבגרות, אך את הגרוע מכל אני חווה שנה שנה אצל תלמידים המגיעים ללמוד תנ"ך במכללות. רובם אינם יודעים תנ"ך. חד וחלק. אני מדבר על ידיעה בסיסית, על הכרת הסיפור הרצוף כמו שהוא, על הכרת דברי הנביאים, שרובם נדמים לתלמידים כחזרה אינסופית על אותו דבר עצמו ללא יכולת להבחין כלל בין נביא לנביא, על סידור בגדול של קורות העתים במקרא, על קישור בין נושאים למקביליהם, שלא לדבר על יכולת עצמאית לניתוח פרק ולהבנת מסריו הבסיסיים. המקום שהוקדש ללימוד פרשנות, שהוא דבר שכמובן אי אפשר בלעדיו, היה כל כך דומיננטי, עד כי המקרא עצמו הפך לאוסף פסוקים, חסרי רצף ארוך, מנותקי הקשר, לא הקשר טקסטואלי ובוודאי שלא הקשר היסטורי בסיסי. כך למשל, בבית הספר בו לומד בני, שהוא מוסד מכובד וטוב, למדו במשך שנה שלמה פרקים בודדים מספר אחד, שלא יילמד שוב לפי התוכנית בשנים הקרובות, ומי שלא ילמד את הספר בכוחות עצמו פשוט לא ידע מה כתוב שם. אצל חלק מהתלמידים המילה "ניתוח ספרותי" נתפסת כמילה כמעט גסה, המשדרת חוסר אמוניות, וארכיאולוגיה או מידע היסטורי – מאן דכר שמם.

אין אפשרות ללמוד עולם ערכים רלוונטי מהמקרא, אם אין לומדים אותו כחלק מחיים. המקרא אירע, אישיו חיו והיו בשר ודם, קורותיו תפסו מקום בעולם גדול ורחב, השפיעו עליו והושפעו ממנו. מובן שלא כל דבר אפשר, ניתן או צריך ללמד, אולם ניתוקו של התנ"ך מהחיים הוא אולי הדבר החמור ביותר שניתן לומר על לימוד התנ"ך של השנים האחרונות. הדברים מגיעים לידי כך, שתלמיד ממוצע יודע יפה לספר שאברהם נבחר משום שניתץ את הפסילים בבית תרח – מדרש מפורסם, כידוע – אבל אינו מסוגל לקשר לזה מקרא מפורש מפי ה', "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח י"ט), שלא לדבר על השוואת שני המסרים האלה זה לזה, כדי לעמוד על כוונתם המדוייקת של חז"ל במדרשם. העוול הוא לא רק לתנ"ך – הוא גם למדרש חז"ל במקרה זה. אינני יודע אם יש גם כוונה פוליטית מאחורי הדברים, אבל הנזק הערכי הוא עצום, והוא נובע מדרך לימוד שאיננה שומרת על פרופורציות. אי אפשר לחנך לאמת על ידי הסתרתה.

כמובן, גם אין זה סוד שאנו, מורי המכללות, תלינו תקוות גדולות במינויה של ד"ר שליסל למפמ"ר החדשה. ואכן, הדברים שהחלו לצאת לאור, באתר המפמ"ר ובדברים שבעל פה, בהחלט בישרו על נתינת הדעת לליקויים ולתיקונם, על התחדשות בדרכי ובחומרי הוראה, ובאו לידי ביטוי בהצגה חדשה של כל מטרת הלימוד. דבר שאין צריך לומר הוא, שאין בחידושים האלה דבר שאיננו מתיישב עם מסורת הלימוד וההלכה האמונית, מקומה של הפרשנות נשמר, ולענ"ד – ולמיטב דעתם של רבים וטובים אחרים – זוהי הדרך הנכונה לשיקומו של המקצוע. ללא חיבור לחיים, הרי שלימוד של קרעים קרעים, קטעים קטעים, שכל עניינם הוא לעיסת חומר והתרחקות מכל יצירתיות וחידוש מחשש רפורמה, יהפוך את התנ"ך – ובעצם כבר הפך אותו – לספר חסר רלוונטיות כשלעצמו, שכל ערכו בהיותו פלטפורמה לדברי חז"ל והפרשנים הקלאסיים (שגם בהם לא הכל נלמד במלואו, מאותם חששות עצמם).

לאור זאת, ההתקפות על המפקחת החדשה, שחלקם גובלים ממש בדברי בלע, ראויים להידחות על הסף. גישת התוקפים היא זו שהביאה אותנו עד הלום, וכל כולה לא נועדה אלא לשמר את הקו שמובילות אותו ישיבות מסויימות, הן במובן ההשקפה הדתית, הן במובן הפוליטי והן במשמעויות החברתיות הנובעות מכך. אינני מעיז לומר שחלק מההתנגדות נובעת מהיותה של המפמ"ר אשה, לראשונה בתולדות המקצוע (שרובן המוחלט של מורותיו הן ממין זה). פתיחת הלימוד לרוחות אחרות, שגם הן בתחומי הקונסנזוס הדתי של החמ"ד – וד"ר שליסל מדגישה חזור והדגש שאין בדבריה משום ביטול גישות אחרות – רק תועיל, תקרב תלמידים לאהבת תורה, ותגדיל תורה ותאדיר.

החזרת הגלגל אחורה לא תהיה רק חזרה לעבר, אלא תשדר אמירה ברורה, שעל פיה לי ולשכמותי אין יותר מקום במערכת החמ"ד. כאחד המורים המכשירים מורים למערכת, אני מצפה לגיבוי מלא ותקיף של הנהלת החמ"ד לדרכה של ד"ר שליסל, כדי שאוכל להמשיך בדרכי ללא נקיפות מצפון.

בכבוד רב

ד"ר חגי משגב

מרכז שפירא