ביער ניכרת תנועה ותזוזה. עצים, שכל ימיהם שרשיהם בקרקע, נראים לפתע נעים ונדים. ומפה לפה, מבד לבד, מעלה לעלה פושטת השמועה: העצים מחפשים להם מלך!
ורשימת המועמדים תלויה על פתק, על אחד הגזעים הנעים ונדים. מהם בעלי מתק, מהם בעלי תנובה, מהם פריים משמח. אבל יש מהם בעלי קוצים, ויש המטילים צל על סביבותיהם, ויש כאלה שהדלקה בעצמותיהם, מחכה להזדמנות להתפרץ ולצאת.
ונער קטון עומד על ראש הגבעה ממול, וקורא אל בעלי זכות הבחירה: אם באמת ובתמים עשיתם, שמחו אתם באטד, וישמח גם הוא בכם. אבל אם אין - - -
* * *
מה מחפש ציבור במנהיג?
היו לנו מנהיגים עם כושר החלטה ואלתור. היו לנו מנהיגים חכמים. היו לנו גם לא חכמים, ואף רשעים גדולים. מידת ההצלחה של המנהיגות איננה תלויה בתכונה אחת ואין בלתה. הורדוס היה גדול מלכי ישראל בימי הבית השני, מהבחינה הפוליטית, המדינית והכלכלית; רמת החיים ועושר הממלכה ומשקלה הפוליטי היו בשיאם; וחושיו המחודדים סייעו לו להשאיר אותה במעמדה זה בכל תהפוכות הפוליטיקה הבינלאומית של זמנו. ובכל זאת, בזכרון העם הוא נותר רשע מרושע, שנוא שכמעט אין למעלה ממנו, ועל אף שבהישגיו השתמשו כולם בחדוה – כולל החכמים עצמם – את שמו השמיצו, את קברו נתצו, את יום מותו עשו לחג.
וכל כך למה? כי העם מעוניין במנהיג שיתן לו משהו נוסף. מסתבר שאנחנו מוכנים לוותר על עליה ברמת החיים, על שגשוג נוסף, על מעמד בינלאומי נוצץ, תמורת משמעות. תמורת תחושה שיש לנו מה לומר. תמורת הידיעה כי המנהיג עושה מה שהוא חושב מתוך ערכים, ולא מתוך חשבונות ותככים. אותו משהו חמקמק, הנקרא "אישיות", הוא הזועק היום בחסרונו בחיינו הציבוריים. עד כדי כך שאנו מוכנים כמעט בעיוורון למסור את המושכות אפילו למי שלא הוכיח את עצמו עד היום בדבר, ובלבד שיש לו תדמית נקיה. לא חשוב שהדמות הזו הוכיחה חולשה, שמעולם לא נלחמה על עמדותיה המוצהרות, שמעולם לא הטביעה את חותמה באף מערכת – העיקר שאין בה תככנות ומניפולטיביות, ולעתים אפילו מספיק שהיא עוברת מסך.
הבחירה אכן קשה מנשוא. ברור לנו שהתדמית איננה מספיקה. אבל מהי הברירה שלנו? בין אדם שלא מאמין במה שהוא עצמו עושה, לבין אדם שאומר שיעשה דבר אחד ועושה אחר? בין מי שמצהיר בלבד, לבין מי שגם דבר איננו מצהיר? בין מי שאין לו עמדה כלל לבין מי שיש לו עמדה אלא שאינו פועל לפיה? בין החמקמק לבין מתרץ התירוצים? בין מעמיד פנים אחד למעמיד פנים אחר?
בבוא יום הבחירה, נעמוד לפני הפתקים ונוכרח לעשות את החשבון. מי הוא זה, מבין כל המועמדים, שבשנה האחרונה (מעבר לזה זכרוננו הציבורי איננו מגיע, מעומס יתר) הציע פתרונות הגיוניים, שיש לו קבלות מוכחות על שיפור מצב לפחות בתחום אחד מרכזי – כלכלה, בטחון או חינוך, שלא רימה, שלא נתפס בהצהרות שוא, ושלא השמיץ איש. מי הוא זה שתחזיותיו וניתוחיו הוכחו כנכונים, אבל גם לא מיהר לנצל זאת למנוף פוליטי. מי הוא זה שכבר ידע כשלון מהו, אבל גם ידע לקבל עליו את האחריות.
אבל גם זאת: למי יש מטען תרבותי מאחריו; מי יודע ספר, וגם קצת היסטוריה לא תזיק; למי יש משנה ציונית סדורה, ומי מוכן לפעול על פי משנתו גם נגד דעת הקהל והתקשורת; מי הוכיח שיסתכן באובדן פופולריות ובלבד שיעשה מה שאמונתו מחייבת. ומי שהוכיח שהוא מוכן לשאת באחריות כשלונותיו. ומי שהוכיח שאיננו להוט לשלוט.
הנמצא כזאת, איש אשר רוח בו?
* * *
וגם אם התאנה, הזית והגפן לא מוכנים להיכנס לפוליטיקה, בכל זאת - רק לא האטד, רק לא האטד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה