אתמול חזרתי מהלוויתו של מורי ורבי, פרופ' יוסף נוה. הלוויה צנועה וקצרה, ללא הספדים, מלבד דברי פרידה מפי בנו, יואל נוה, מנכ"ל בנק הדואר. דברים קצרים, מדוייקים, ענייניים: ילד ממונקאץ', שהגיע לאושוויץ ושרד אותה, יחיד ממשפחתו, הגיע ארצה ובנה לו משפחה ומקצוע ושם עולמי בתחומו, בשקט ובצנעה.
נאים הדברים למי שעליו נאמרו, וכדברים, כן האיש עצמו. בעוד עמיתיו באקדמיה מרבים בנסיעות לכנסים ולועידות, כשצריך וכשלא צריך, שקד פרופ' נוה על שלו, בשקט ובצנעה, וכמעט שלא עזב את גבולות הארץ. כהונות וכיבודים היו זרים לו והוא ברח מהם ככל יכולתו, ולמיטב ידיעתי לא כיהן מעולם אפילו כראש חוג. האיש היה נטול פוזות לחלוטין. הוא לא היה איש רעים להתרועע, אבל מעולם גם לא חשנו, אנו תלמידיו, באיזושהי גבהות רוח. השיחות והשיעורים, בדירתו הצנועה בטלביה, היו כשל חבורת אנשים המתכנסת יחד לדבר על מה שמעניין אותם, וממש לא כשל פרופסור המרצה לתלמידיו את תורתו. וכשנזקק מי מתלמידים אלו לעזרה בהתקדמותו ובקידומו, יכול היה להיות בטוח ששום מאמץ לא ייחסך, ולא יהיה צורך לבקש פעמיים.
כך היתה דרכו בחיים, כך היתה דרכו במחקר: קצר, מדוייק, ענייני, אמיתי. "תתמקד", אמר לי לא פעם. "מה שלא שייך, גם אם מעניין – זרוק החוצה". ללא התחככות באנשים נחשבים, אפילו ללא שליטה מרשימה באנגלית, שנשמעה בפיו הונגרית משהו. אבל בכל פעם שנשאלה שאלה של ממש בתחום מחקר הכתובות והכתבים העתיקים, היתה לשאלות אלה כתובת אחת, באותה דירה צנועה ושקטה ברחוב חובבי ציון בירושלים. וכאיש תשובותיו: קצרות, מדוייקות, ענייניות. את מקומו באקדמיה הישראלית למדעים קנה בזכות מאמריו, שעשו את שלהם ללא יחסי ציבור, ובזכות תכונות אלו: דיוק, ענייניות, אמת. "תורת אמת היתה בפיו", ומעולם לא הפליג בהשערות שהיה לו בהן ספק, גם אם משכו את הלב. כך היתה משנתו – קב ונקי. עד היום נחשבים ספריו, ובהם כאלה שנכתבו לפני למעלה משלושים שנה, ספרי יסוד בתחומם, שאין חוקר בתחום שאינו נזקק להם.
מספרים על הרבי מקוצק, שבא לבקר פעם בעיירת הולדתו, והלך לבקר את מלמד הדרדקי, שלימדו קרוא וכתוב, בעוד שאת הרב שלימדו משנה וגמרא ושאר דברים וסברות לא ביקר. כששאלוהו לפשר הדבר, אמר: הרב שלימד אותי משנה וגמרא וסברות, לימד אותי דברים שאפשר לומר כך ואפשר לומר כך. המלמד, שלימדני לקרוא ולכתוב, לימד אותי תורת אמת...
יהיו דברים אלה נר זכרון לאיש שלימד אותי לקרוא ולכתוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה