על מדע, השכלה, אמונה ותשובה

רגילים לומר היום, שמהפכת ההשכלה ואחריה המהפכות המדעיות מוטטו את האמונה הדתית ויצרו את העולם החילוני של היום. אבל הדברים אינם פשוטים כלל. בקצרה ובקוים כלליים, ככל שהפורמט מאפשר, אני רוצה להרהר ולערער על המוסכמה הזו.

*  *  *

כל רעיון חדש שנולד, כשמכה שורש בלבבות ובראשים, צובר לו אוהדים רבים ומלכד סביבו ציבור. בדרך כלל מתעורר רצון לשמר את הרעיון החדש כדי לשמר גם את כוחו בשינוי המציאות. נוצרות מסגרות, קודים חברתיים, שפה פנימית, וממסד חברתי. 

בדור הבא הממסד כבר עומד על רגליו שלו. הוא בונה מקדשים לרעיון, מעצב סביבו טקסטים מכוננים וגם טקסים. זה בהחלט מחזק את הרעיון ומגביר את השפעתו, אבל בה בעת מתחיל את תהליך פיחלוצו. ברבות הימים הוא יהפוך לפוחלץ קדוש, ספון בהיכליו, נורא הוד, ושאסור לגעת בו. עיקר האנרגיה תושקע בשימור הממסד, והרבה פחות ברעיון, בפיתוחו, בריענונו. הוא כבר קדוש מדי. רק כשייפרצו חומות הדביר, יוכשרו הלבבות לרעיון חדש.

האם זה אומר שהרעיון ההוא עיכב את הרעיון החדש? ממש לא. מה שעיכב את הופעתו, היו החומות והדת שנבנתה סביב הרעיון הקודם.
אז אכן, עם פריצת חומות החברה הדתית במאה השמונה עשרה והתשע עשרה, התאפשרה ההשכלה ופריחת המדע; ונפילת החומות האלה בעצמה נתנה את האות לעזיבת המסגרות הדתיות, בדרך הטבע, כי המסגרות האלה באמת כבר לחצו על עורק הצואר.

אמור מעתה: לא המדע וההשכלה קעקעו את רעיון האלוהים וגרמו לחילון. השינויים החברתיים שקעקעו את החברה הדתית, הם שאיפשרו את שני התהליכים האלה, שקרו במקביל. אבל למעשה אין ביניהם תלות ישירה וודאי לא קשר סיבתי. אין שום סיבה ששני הרעיונות כשלעצמם לא יחיו ביחד, אלא שההרגל האנושי והדינמיקה החברתית הם שעשו את הניתוק ואת ההרס.

והאמת היא שלפחות במאות השנים הראשונות שאחרי מהפכת ההשכלה, אכן היה חילון, ואכן היתה פריצה מדעית קדימה, אבל לא על ידי אותם אנשים. פעמים רבות דוקא הפורצים קדימה בחזית המדע היו אנשים דתיים מאד; ומייסדי הפילוסופיה של העת החדשה היו אנשים מאמינים. וכמו שנוהגים שוב ושוב לומר, קורלציה איננה סיבתיות.

(למעשה, כבר היו תקופות של חילון בהיסטוריה האנושית. ימי דעיכתה של רומי הפגאנית לוו בערעור על הדת הישנה, בערעור על דמויותיהם וסיפוריהם של האלים העתיקים, בערעור על מוסריותם, ובשוטטות דעת למזרח ובשורותיו. העידן הניהיליסטי הזה הסתיים, כזכור, בעלייתה של הנצרות. התפקרותה של הכנסיה בתקופת הרנסנס, על אפיפיוריה המושחתים והנאו פגאניות של אמני הרנסנס, הצמיחה אמנים דתיים קנאיים כמיכאלאנג'לו וגם דתיים פחות כלאונרדו; אבל העידן הזה הסתיים בעליית הרפורמציה ובחיפושי דרך דתיים חדשים. ומי יודע אם לעת כזאת הגענו, ואיזו תנועת התחדשות דתית דוקא צופן המחר, לאחר האפיזודה הקצרה הזו של החילוניות (מאתים שנה במונחים היסטוריים זה לא ממש הרבה). )

*  *  *

אחד הדברים שהמהפכה המדעית המודרנית (להבדיל מתחילתה במאה השבע עשרה ועד התשע עשרה) הפכה, הוא לא שיש דרך מוצלחת יותר מאשר האמונה להגיע לאמת, אלא שאין דרך בטוחה להגיע לאמת כלל. כל ידיעותינו אינן אלא יחסיות לנתונים העומדים לרשותנו ברגע נתון, ואינן אלא מסתברות (לא לערבב עם ההסתברות העומדת בבסיס מכניקת הקוונטים, זה משהו אחר לגמרי). למעשה, מקובל לומר בעשרות השנים האחרונות, לא ניתן להוכיח שום תיאוריה כלל. לעולם אינך יודע האם ההסבר שנתת לסדרת תופעות הוא הנכון ומה נעלם מעיניך כרגע; אם הצלחת לנבא דברים באמצעות התיאוריה, הרי שהיא יעילה, אבל אין לכך קשר למושג האמת כשלעצמה. 

למעשה, כך אמר הרמב"ן במאה השלש עשרה, בבואו להשיג על ר' זרחיה הלוי בעל "המאור", בענווה גדולה:

"ואתה המסתכל בספרי, אל תאמר בלבבך כי כל תשובותי על הרב ר' זרחיה ז"ל כולן בעיני תשובות ניצחות ומכריחות אותך להודות בהן... אין הדבר כן. כי יודע כל לומד תלמודנו שאין במחלוקת מפרשיו ראיות גמורות, ולא ברוב (=לרוב) קושיות חלוטות, שאין בחוכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורות (מתמטיקה). אבל נשים כל מאודנו בהרחיק אחת מן הדעות בסברות מכריעות, ונשים יתרון הכשר לבעל דינה מפשטי ההלכות והגיון הסוגיות עם הסכמת השכל הנכון, וזאת תכלית יכולתנו (=המקסימום שנוכל לעשות)". 

הגישה הזו כלפי ההלכה, שאין בה הוכחה מוחלטת, התבררה כגישה היעילה יותר לגבי כל ידע העולם. כלומר, בהפוך על הפוך, אולי לא נגיע לאמת הסופית והמוחלטת, אבל מה שנגיע אליו הוא בדיוק מה שאפשרי ונדרש מאיתנו כאן ועכשיו.

מצד אחד זה מערער מאד את כל מושג האמונה, לא רק באלוהים - שעם זה מתמודדים כך או כך כבר מימי הבינים - אלא במסורת. מצד שני, זה נותן לנו הרבה יותר מעמד בעולם. כובד האחריות על כתפינו הרבה יותר גדול. התברר לנו, עם המהפכה הזו, שאמונה - אם זוכים ומשיגים אותה - פירושה קודם כל אחריות, תפקיד, שליחות. "שמאמין בחי העולמים וזורע".

*  *  *

ומכאן אתה למד, עד כמה צריך להיזהר לא לפחלץ את האמת, לא לקדש את המוסדות החברתיים, ועד כמה חשוב לעסוק ולחזור אל שאלות היסוד, אל ההתגלות, אל האלוהים.

שובו אלי, ואשובה אליכם.