תצוה: מקדש החזון ומקדש המעשה

שבי ציון, ששבו לארץ ישראל לאחר גלות בבל, עלו הנה ונבואת יחזקאל בידם. יחזקאל היה כעין מורה דרך רוחני לעולי שיבת ציון מכמה בחינות. בראש ובראשונה תורתו, הפוטרת את הדורות הבאים מעונשם של הדורות הקודמים. כך אומר ר' יוסי בר חנינא, במכות כ"ד ע"א: "משה אמר פוקד עוון אבות על בנים, בא יחזקאל וביטלה "הנפש החוטאת היא תמות". עצם חזון השיבה לארץ ובנין הבית מחדש מפורט בנבואתו פירוט יתר, לא רק בצורה חזונית כללית. בפרקיו האחרונים של ספרו, שמשם שאובה גם הפטרת פרשת תצוה בשנים רגילות, הוא מוסר תכנית אדריכלית, מפורטת במידות מדוייקות, במפלסים  ושערים ומבואות וקומות, עד כי נדמה שאפשר לבנות בית על פי שרטוטיו.

אולם דומה שבוני הבית השני נתקלו בקשיים בבואם להגשים את חזון הנביא. רבים מהמפרשים מציינים שאין בידם להבין את כל מונחי התכנית ופרטיה, והם מפרשים על פי מיטב יכולתם. כך כותב רש"י, "ואני לא היה לי רב ולא עוזר אלא כמו שהראוני מן השמים", ועדיין במקומות לא מעטים הוא מציין את חוסר יכולתו להבין מונחים מתיאור יחזקאל. נראה שגם שבי ציון לא עלה בידם להבין את כל דברי הנבואה, וכפי שכתב הרמב"ם הם בנו את הבית על פי מקדש שלמה ועל פי מה שמפורש ביחזקאל, כלומר מין שילוב של אלמנטים מנבואת יחזקאל במה שזכרו מימי הבית הראשון. בסופו של דבר עמד על הר הבית מבנה שונה מזה שראה יחזקאל בחזונו, ובעוד שהבית השני נבנה לאורך, ועזרת הנשים צמודה מבחוץ לעזרת ישראל, הבית של יחזקאל בנוי בריבוע סימטרי, חצר לפנים מחצר, לשכות קטורות בפינות החצר, שערי שלשה תאים בסגנון בית ראשון משלשה צדדים ועוד.

תכנית הבית השני על פי מסכת מידות

ייתכן שמלבד הקשיים הפרשניים עמדו בפניהם גם קשיים טופוגרפיים, ואלה הכריחו אותם להתאים את התכנית החזונית לשטח. אין בידינו תיאור מלא של הבית השני, וכל התיאורים שבידינו, הן מן המשנה והן מדברי יוסף בן מתתיהו, מתארים את הבית השני בשנותיו האחרונות, אחרי מספר שיפוצים ואולי גם אחרי פעולות הבינוי מחדש של הורדוס, ששינו לחלוטין את פני ההר. גם אין בידינו היום אפשרות להתחקות אחרי צורת הבית השני באמצעים ארכיאולוגיים, בגלל מעמדו הבעייתי של ההר מהבחינה הפוליטית והדתית.

אולם שני ממצאים מפתיעים מעידים אולי בכל זאת על מידת השפעתו של יחזקאל על חזון הבית השני. האחד, הוא מציאתה של מגילת המקדש בקומראן. מגילה זו משקפת הלכה שאינה פרושית, וזמנה כנראה עוד לפני ימי בית חשמונאי. על פי פירושו של ידין, למרות הפרופורציות השונות והסכמטיות היתרה, ניתן לזהות שם את התכנית הכללית של מקדש יחזקאל, שעמדה כנראה לנגד עיני מחבר המגילה הזו. האוריינטציה של כל המגילה הזו חזונית, ונוגדת רבות מן ההלכות שנהגו על פי חז"ל במקדש.

ממצא אחר וריאלי הרבה יותר הוא מקדש השומרונים בהר גריזים. חפירות נרחבות שנערכו בהר העלו מן העפר מקדש שהוקם בימי נחמיה, כנראה על ידי סנבלט, שהיה מחותן למשפחת הכהונה הגדולה. גם שם אין דמיון מלא למקדש יחזקאל, וגם שם הטופוגרפיה מפריעה, אולם נראה שהמקדש הוקם מתוך רצון להידמות הן למקדש בירושלים והן למקדש יחזקאל. אף פה ניכרת מסורת אחרת ושונה מזו של שבי ציון המשתקפת בספרות חז"ל.

הלכות העתיד של יחזקאל נוגעות לתחומים נוספים, כמו למשל לחלוקה מחדש של הארץ, להגדרת סמכויות השלטון מחדש, לטהרת הכהנים ולקרבנות. ניכרת ממנו תמונת עולם אידיאליסטית, טהרנית, וחמורה יותר בהקפדתה על הפרדה מוחלטת בין הקודש לחול, בין הטמא לטהור, ואף בהגבלת כוח שלטון הנשיא. אפשר שבזה נעוץ שורש המחלוקת בין שבי ציון לעמי הארץ, ובהמשך בין הפרושים לצדוקים. לעמי הארץ, וכנראה כותים בראשם, אצה הדרך. כך גם לכתות הצדוקיות של המשך ימי הבית. מבחינתם שבה התורה למקומה, שב אלוהים למקדשו, הכוהנים הם מורי העם והטהרה קיצונית. אין מקום לחכם לדרוש, והתורה בשמים היא.

לעומתם, שבי ציון אמנם רצו מאד להחזיר עטרה ליושנה, אולם הנהגתם ידעה היטב כי עוד לא הגיע הזמן. ימות המשיח עדיין רחקו, והשכינה טרם שבה למקומה. על כן נותר יחזקאל ומקדשו בבחינת הלכתא למשיחא. היטב ידעו שבי ציון, שהדוחק את הקץ מעוור את עיניו שלו, ומרוב רצון לראות מיד בתיקון עולם הוא מקלקל את מה שכבר קיים. סוד הגאולה איננו רק בחזון המרחיק ראות, אלא גם בשתי הרגלים על הקרקע.