יום ראשון, 25 במרץ 2018

על היסטוריה, הוכחות וסיפורים



מכיון ששאלת העדר העדויות החיצוניות ליציאת מצרים עולה מדי שנה לפחות פעמיים - בקריאת סיפורי ספר שמות ולקראת פסח - אתרום כאן את תרומתי לנושא . 

בעולם העתיק לא כתבו היסטוריה. למעשה, הראשונים שסיפרו על עצמם סיפור ראשית, השתלשלות קורותיהם ואיך הפכו לעם ומה קרה להם כעם, הם אנחנו. לפנינו עמים סיפרו הרבה סיפורים; אבל אלה היו בעיקר סיפורי אלים וגיבורים. 

ברור שגם המקרא איננו ספר היסטוריה במובן המודרני. אין לו עניין לתעד הכל ולנתח את כל הגורמים הריאליים שהביאו מצב זה או אחר. המקרא מבקש להעביר מסר, של אלוהים ואדם ויחסיהם בעולם, ולצורך זה הוא משתמש בחומרים היסטוריים וטווה מהם סיפור רציף. מחקר מדוייק יכול שימצא שאנחנו היינו מדגישים אלמנטים אחרים או מסדרים את הסיפור אחרת, אבל כאמור המסר הוא העיקר והכל משועבד לו.

אבל בעמים כל זה איננו. מלכים תיעדו את קורותיהם, לעתים שנה אחר שנה, כדי לפאר את שמם. חכמים כתבו סיפורי מעשה. פקידים ולבלרים כתבו פרוטוקולים. אפשר מכל זה לשחזר סיפור היסטורי רציף ולהציא מידע רב ערך, אבל אין כאן כוונה ללמד קורות תקופה או עם או רעיון. 

וכך, לעתים, ההיסטוריה איננה מספרת או מפני שאין לה מה לספר, אבל גם מפני שלא נתנו לה לספר.

**

אתן דוגמה, שאולי מוכרת.

היה במצרים מלך בשם אחנאתון. הוא היה פרעה מצרי שמשל באמצע המאה ה14 לפנה"ס, במשך כעשרים שנה. פרעה זה ביצע מהפכה רבתי בסדרי הממשל והדת של האימפריה הותיקה ביותר בעולם בזמנו, המסודרת ביותר והקשיחה ביותר;  הוא הדיח את האל הקודם והמליך אל חדש, סוג של אל יחיד (טוב, לא בדיוק, אבל לא זה העניין כאן), והסתכסך כמובן עם כל הממסד הישן של ממלכתו. המהפכה היתה עמוקה ויסודית; פולחנים קדומים נאסרו; טכסים חדשים חוברו; אוירה חדשה הופצה ברחבי הממלכה. האמנות השתנתה, החברה השתנתה. מקדשים חדשים נבנו. פולחן חדש נוסד.

והוא לא פעל בחלל הריק. נותרו לנו ממנו מאות התכתבויות עם מלכי האיזור. כולם הכירו אותו, כולם כתבו לו, כולם שיחרו לפתחו, ואין ספק שכולם ידעו גם ידעו מה הוא חולל בארצו. משל למה הדבר דומה, לטראמפ. אין מי שלא יודע על האיש שעלה משולי הפוליטיקה והפך אותה על ראשה - והוא מושל רק שנה!

אבל ראו זה פלא. איש לא ידע על האיש ופעלו עד לפני כמאה שנה כלל, גם אחרי שכל תולדות מצרים כבר נחשפו ופוענחו והובררו כשמלה. מתברר שכהני מצרים עברו לאחר מותו, ובאופן שיטתי פשוט מחקו את שמו ממצבות, עמודים, היכלות ובניינים, ולא נותר זכר. כלום. נאדה. גורנישט. אילולא חשף פיטרי במקרה בסוף המאה התשע עשרה את מה שהסתתר מתחת לכפר פלאחים נידח ועני בשם אל עמארנה, איש מאתנו לא היה יודע על כל הפרשה הזו דבר. 

איך זה ייתכן? מלך מאדירי הארץ, עשרים שנה, הפיכה רבתי במצרים - מצרים! - ואיש אינו כותב עליו, איש אינו מתעד, איש אינו רומז לקיומו בממלכות האחרות, שאנו יודעים בבירור שעמדו איתו בקשרים?

ייתכן. 




**

כמובן, יש עוד גורמים שעשויים למנוע תיעוד, מעבר לחוסר עניין או התנגדות: העדר תנאים להשתמרות (הדלתא של הנילוס היא מקום לח), אולי אי זיהוי רמזים מתחת לאפינו, ובכלל, ארכיאולוגיה ללא טקסטים - ואלה נמצאים תמיד רק באקראי - אינה יודעת לספר סיפור או לתעד אירוע, אלא רק עקבות בחומר. לעתים אין באפשרותינו להוכיח דבר מעבר לזיקה לריאליה, ובמקרה של טקסטים - לעולם ספרותי. 

אז מה קרה ביציאת מצרים?

אין לנו אלא הסיפור המקראי. אין לנו הוכחות חיצוניות לקיומו. יתר על כן: אין לנו בטחון שאנו יודעים איך לקרוא את הסיפור, מה מביטוייו לפרש כדווקא ומה כביטוי ספרותי, האם באמת "לא נותר עד אחד" מחיל פרעה, ואיך היו הדברים בדיוק.
אבל לדבר אחד אי אפשר להתכחש: הסיפור הזה הוא הסיפור המכונן, החזק ביותר, המסופר ביותר, בכל המקרא ולמעשה בכל ההיסטוריה היהודית. זו חוויית יסוד עמוקה ובסיסית. אין לה תיעוד, ולפיכך כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח - כלומר, מותר לפאר ולדרוש ולמצוא רמזים ולשער השערות. בעיקר, מלמדים אותנו חז"ל, מצווים אנו למצוא הקשרים רחבים לסיפור: מעבודה זרה לעבודת ה', מעבדות לחירות, מגלות לגאולה. את הפרטים המדוייקים כנראה לא נדע, אבל את זאת כן נדע: היינו שם, חווינו את זה, ויצאנו משם.

19 תגובות:

אמיר אמר/ה...

שלום חגי תודה על הדברים רציתי לשאול אם יש לך מה לומר לגבי פפירוס איפוור

הוא לדעתך אכן מרמז על אירועי עשרת המכות ויציאת מצרים או לא?

חגי משגב אמר/ה...

הדמיון הוא בפרטים מועטים, והתארוך המקובל מוקדם מדי. לדעתי אפשר להצביע על זיקה ספרותית בין הטקסטים.

Unknown אמר/ה...

שלום, שאלת תם: האם יש גם אצלנו מקרים דומים של מחיקה שיטתית את החלקים בהיסטוריה שפחות מתאימים לנרטיב כזה או אחר?

חגי משגב אמר/ה...

יש כמה מקרים גבוליים, אבל לידי מחיקה לא ידוע לי. רבי יהודה הנשיא נמנע מלהזכיר את החשמונאים במשנה ובקושי הזכיר את נר חנוכה. התלמוד הבבלי סיפר שחכמים הם אלה שהרגו את בר כוכבא. ובמאה ה17 אמרו רבני איזמיר שאין מדברים על שבתאי צבי כלל, מטוב עד רע.

איתי אמר/ה...

מעניין, תודה

אנונימי אמר/ה...

בפפירוס יש דמיון ממש קטן לדברים טכניים של המכות אך מצד שני הוא לא מזכיר רמז קל אפילו על משהו אלוקי בכל הסיפור, הוא מתאר הכל כאיזושהי קטסטרופה חברתית טבעית ותו לא.
כמו כן אין שום זכר ליהודים ולמנהיג שלהם ולקשר בינם לקטסטרופה. לכן נראה לי שאם תיארוך הפפירוס היה חופף לזמן יציאת מצרים של התורה הרי היה זה הכחשת הסיפור המקראי יותר מאשר אישושו...

אנונימי אמר/ה...

אז מה גילו שם באל עמארנה?

חגי משגב אמר/ה...

את עיר בירתו של אחנתון

Lovely soul אמר/ה...

היי חגי , מוזר. לא מצאתי שום מקור בויקיפדיה בערך של אחנאתון על כך שעשו לו צנזורה ורק מכתבי עמראנה גילינו אותו. יש לך מקור לכך שעשו לא צנזורה?

חגי משגב אמר/ה...

כנראה פספסת. זה מה שכתוב בויקיפדיה על אחנאתון:
"כמו כן, אחנתון, סמנח כא רע, תות ענח' אמון ואיי נמחקו מהרשימות הרשמיות של הפרעונים, שבמקום זה מצהירים כי אמנחותפ השלישי נורש ישירות על ידי חורמחב. דבר זה כנראה מעיד על ניסיון של חורמחב למחוק כל זכר לאתניזם ולפרעונים שהיו קשורים אליו. שמו של אחנתון לא הופיע באף אחד מרשימות הפרעונים שנוסחו בידי הפרעונים המאוחרים, ורק בסוף המאה ה-19 נתגלתה זהותו מחדש, והשרידים של מלכותו נמצאו בידי הארכאולוגים."

Lovelysoul אמר/ה...

אה, אתה צודק חחח. תודה רבה חגי. ובמיוחד על הסרטון שלך ביוטיוב על סתירות בין מקרא וארכיולוגיה! עזר לי מאוד.

אנונימי אמר/ה...

חגי, אתה לא חושב שקצת יותר קשה להעלים זכר של עם שלם? אגב, מתי אתה חושב שהיתה יציאת מצרים? ומי היה הפרעה?

חגי משגב אמר/ה...

למה קשה? עד ראשית המאה העשרים איש לא ידע על האימפריה החיתית הגדולה. עד תחילת המאה התשע עשרה איש לא ידע על העם השומרי. ואלה היו ממלכות גדולות, לא קבוצות עבדים מתחתית הסולם החברתי

אנונימי אמר/ה...

מצרים שלטה בכנען במאה ה15 וה 14..

אנונימי אמר/ה...

באמת חגי איך אתה עונה לטענת המתנגדים בכך שמצרים שהתה בכנען בזמן יציאת מצרים (תחותמס השלישי היה הפרעה בזמן יציאת מצרים , שעשה הרבה מסעות לכנען וידוע כפרעה חזק ובעל עוצמה).

חגי משגב אמר/ה...

זה נושא רחב. אבל שתי נקודות בכל זאת: יש מועמדים טובים יותר לפרעה היציאה. ולגבי השליטה המצרית בכנען, מצרים התעניינה בעיקר בדרך הים. איזור ההר עניין אותה מעט מאד, ושם היו עיקר ההתרחשויות בספר יהושע. ןעדיין צריך עיון.

אנונימי אמר/ה...

רגע אבל מצאו את הפסל של אחנאתון לא?

שמשון לוינגר אמר/ה...

בס"ד ל"ד בעומר ע"ח

אם יש ללמוד מכמות האיזכורים של חנוכה במשנה על מגמה לעמעם את זכרם של החשמונאים - הרי נצטרך לומר שהיתה גם מגמה להשכיח את מצוות הציצית התפילין והמזוזה, שאף הן נזכרות רק בדרך אגב בפרק הקומץ שבמנחות ולא הוקדשה להן מסכת מיוחדת :)

החומר ההלכתי התנאי בענייני חנוכה תופס פחות מפרק משנה, והוא מצא את מקומו בקובץ התנאי המכונה 'סכוליון' שסביב 'מגילת תענית', החיבור הראשון של תורה שבעל פה שהועלה על הכתב, והואיל ומגילת תענית היתה ידועה ומפורסמת - היתה המגילה מסגרת נאותה לשנות בסמוך לה את חומר התנאי שבענייני החנוכה.

זכרון הנוכה וניצחון החשמונאים היה יקר לחכמים, שתיקנו לגמור את ההלל בשמונת ימי החנוכה (בניגוד לימי הפסח שבהם קוראים הלל רק ביום הראשון!) נר חנוכה היא ההלכה היחידה שבה מורים חכמים לנהוג כ'מהדרין מן המהדרין' ואף הורו שנר חנוכה קודם לקידוש היום משום 'פרסומי ניסא'!

בניגוד לחשמונאים עצמם שנזהרו (עד לימי ינאי) שלא להגדיר את שלטונם כ'מלכות' - החכמים לא נמנעים בברייתא המתארת 'מאי חנוכה' לדבר על 'מלכי בית חשמונאי' שגברו על היוונים וניצחום. אפילו יהודה בן גדידיא המטיח בינאי המלך 'הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן' - אינו רואה פגם בכתר המלוכה שענד ינאי לראשו. תקופת מלכותה של 'שלמצה המלכה' מתוארת ע"י חז"ל כתקופת זוהר.

חיבתה של החנוכה בקרב העם והחכמים עולה מהעובדה שהמשנה היתה צריכה להתייחס למצב שאנם מדליק נר חנוכה על פתח חנותו שבשוק. לדעת רבי יהודה אין המדליק חייב לשמור את נרו. נהפוך הוא: בני רשות הרבים הם שצריכים 'ללכת עקב בצד אגודל' כדי שלא ייתקלו בנר! אמנם דעת ת"ק היא שגם בהתלהבותו של החנווני לפרסם את הנס על פתח חנותו - חובה עליו לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים.

כמו שבדורנו, מעיד העיסוק הרב בהתראה מפני דליקות במדורות ל"ג בעומר על הפופולריות של המנהג - כך מעידה ההתרעה על מניעת נזקי נר חנוכה, על הפופולריות של הדלקה זו בתקופת המשנה!

בברכה, ש"צ לוינגר

Lovelysoul אמר/ה...

חגי מנתון מזכיר את אחנאתון כך שהוא כן היה ידוע לאיגפטולוגים