tag:blogger.com,1999:blog-8925202651489093578.post8753353835418850915..comments2024-03-26T22:04:05.050+02:00Comments on על מה שהיה ועל מה שקורה: סיפור לט"ו בשבטחגי משגבhttp://www.blogger.com/profile/05343927864087940783noreply@blogger.comBlogger4125tag:blogger.com,1999:blog-8925202651489093578.post-88329872374158349632012-02-08T20:37:21.582+02:002012-02-08T20:37:21.582+02:00והאדמה רעדה במרחק ואיש לא חש, ובאה התראת צונמי ואף...והאדמה רעדה במרחק ואיש לא חש, ובאה התראת צונמי ואף אחד לא שמע, ובא הגל הגדול ושטף את הגן והשקה את השיחים במי מלח ואת האנשים כמעט טיבע, ואחר נסוג הגל והותיר את הגן ואת אנשיו תוהים ובוהים. ואחר זמן נבלו השיחים ודיירי הגן ראו את החורבן סביב והחליטו - לא עוד! לא עוד שיחים, לא עוד גדרות, לא עוד מריבות לא עוד מהומות.<br />מהיום ההוא והלאה, פסקו, יהיה הגן פתוח לכל עובר ולכל הלך וכל מי שיחפוץ יוכל למצוא מרגוע לנפשו. וכך המתינו הם לראשון שיבוא ויזכה ליהנות ממחיצתם. והמתינו והמתינו, ועדיין ממתינים הם.חייםnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8925202651489093578.post-36307902348476484742012-02-08T12:30:11.192+02:002012-02-08T12:30:11.192+02:00יאללה, יאללה
ובגן היו שני עיוורים. עיוור ועיוורת....יאללה, יאללה<br /><br />ובגן היו שני עיוורים. עיוור ועיוורת. הללו לא ידעו כי גדלו עליהם השיחים לכלותם, על כן שמחו בחלקם והיו מתרועעים זה עם זו כתמול שלשום. וכשם שלא השימו עליהם הבריות תמול שלשום בשלוותן, כן לא השימו עליהם דעתם במהומתן. ותהי נחת שורה על העיוורים כעל זוג יונים ויוסיפו רוח היום ורוחות ההרים ורוחות העמקים לשכון בלבם, כי אין החמלה דוברת לעיוורים. <br />משראו שוכני הגן את הנחת ששורה על העיוורים, עלה בלבם געגוע גדול. קשרו שוכני הגן עינהם פן יראו את השיחים ויזכרו את צערם כבעבר ויצאו במחולות - והעיוורים הולכים בראש המחנה. והיה השבט לאב, והדם הניקז מהם בעברם בקוץ ודרדר השיחים - היה להם לגשם.דניאל פידלמןhttps://www.blogger.com/profile/11530338091752632913noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8925202651489093578.post-80110223966881220722012-02-08T10:36:10.548+02:002012-02-08T10:36:10.548+02:00תחי האופטימיותתחי האופטימיותחגי משגבhttps://www.blogger.com/profile/05343927864087940783noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8925202651489093578.post-21669925883199657662012-02-08T09:46:13.130+02:002012-02-08T09:46:13.130+02:00ובא בעל הגן וזלגה דמעה מעינו על המהומה המתחוללת בג...ובא בעל הגן וזלגה דמעה מעינו על המהומה המתחוללת בגנו ,שידע ימים רחומים מאלה [האמנם?] וגמלה החלטה בליבו. ימשיכו ויתגוששו בעלי שיחי הזכויות והחובות ,אניח אותם לנפשם. ואלך ואטע לי גן חדש ואהנה מפסק הזמן עד שיבוא יושבי הגן החדש ויקלקלוהו [ בצרות עינם כי רבתה] כשם שקילקלוהו קודמיו.[וכן הלאה וכן הלאה..]Anonymousnoreply@blogger.com