יום רביעי, 21 באוקטובר 2015

לך לך: אברהם בין המקרא לחז"ל


בכל שנה אני חוזר על אותו ניסוי: שואל את הכיתה (נושא הקורס לא באמת משנה, אני כבר מוצא את הקישור), מדוע נבחר אברהם. הלא בין הפרשה הקודמת לזו שלנו, לבד מפרטים ביוגרפיים, אין שום דבר שמכין אותנו לבחירתו של אברהם ולהטלת השליחות עליו. מדוע החליט אלוהים לשלוח אותו להתחיל את ההיסטוריה מחדש?

לא היתה ולו פעם אחת, שלא שקיבלתי את אותה התשובה: מפני שהכיר את קונו (המהדרין, בעצם המהדרות, אף ידעו לומר שזה היה בגיל שלוש ויש דעות אחרות), מפני שגילה את האמונה באל אחד, מפני שמסר את נפשו על האמונה הזו כפי שהוכח בסיפור הפסילים ובכבשן האש. ומדי שנה אני חוזר ומיתמם, בפנים מופתעות: אבל איפה זה כתוב בתורה?

טוב, זה מדרש, עונות הידעניות יותר. אבל אם כך מה התשובה? וגם הידענים, לא רק הידעניות, אינם יודעים לומר דברים מפורשים, מפי הקב"ה עצמו, שמסביר את בחירתו בפרק י"ח: "וה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה ?וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ; כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט - לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו."

התשובה כתובה, איפוא, אש שחורה על גבי אש לבנה, אבל הלומדים זוכרים אחרת. אכן, מי שלומד כך מקרא, כשמדרשים בידו והם מהווים לו תחליף ללימוד בלתי אמצעי, מפסיד הן את המקרא והן את המדרשים. את המקרא, מפני שאינו יודע את דברי אלוהים חיים עצמם. ואת המדרש, מפני שאיננו מבחין כי המדרש מוסיף על המקרא, ומבקש להדגיש דברים שלא נאמרו בו, ובכך גם להעלות את השאלה מפני מה אותם דברים לא נאמרו בו מלכתחילה.

האמת ניתנת להיאמר, שסוף סוף גם פסוקים אלה לא נכתבו במקומם, אלא לאחר ששה פרקים; ועל כן ניתנו תשובות נוספות, דוגמת זו של ר' יהודה הלוי ב"הכוזרי", ועל פיה "העניין האלוהי" כבר היה שם, עובר מדור לדור. בחירתו של אברהם למעשה כבר היתה מוכנה ועומדת ומחכה לו, ועל כן אין מה לספר עליה.

אבל העובדות במקומן עומדות: התורה נותנת קריטריון אחד לבחירה, חז"ל נותנים אחר. התורה מדגישה את המשפט והצדקה, וכלפי אחרים דוקא (ההקשר שם הוא של אנשי סדום), וחז"ל מדגישים את העמידה על טהרת האמונה. התורה מכוונת כלפי חוץ, חז"ל כלפי פנים. התורה משלימה, חז"ל מתעמתים. המודל של התורה הוא מוסרי, ואילו של חז"ל עיוני ודתי. איש האמונה שהתורה מתכוונת לעצב הוא איש של צדק ומשפט וחסד ורחמים, ואיש האמונה שחז"ל מעצבים הוא העומד על אמונתו ומוכן למסור את נפשו עליה.




מדוע שינו חז"ל את המודל המקראי? אפשר לענות על כך מכמה נקודות מבט. היסטורית, אולי כיוונו חכמים דווקא לבני דורם, שעומדים בניסיון השמד הרומי ואחר כך המינות המשתלטת על העולם הרומי, להחזיק מעמד, לשמור על אמונתם, להכריז על האל היחיד. אולי ניכרים כאן סימני פולמוס עם העולם הפגאני הלניסטי וחוכמתו. ספרותית, אולי רצו חז"ל להבליט נקודות שעלולות להיטשטש בקריאה שוטפת, מפני שאברהם בכל זאת כן יודע לצאת ולהילחם וכן מכריז על אמונתו במפגשים עם בני בריתו, וחכמים כדרכם מבליטים אלמנטים מן התמונה הכוללת על ידי סיפור. ופרשנית, הלא באמת חסרה חוליה בין הפרקים, וכשיטתם חז"ל משלימים פערים.

אבל מדוע נשכח המודל המקראי, זו שאלה קשה ממנה. וקשה ממנה השאלה, מהם נזקיה של שכחה זו. האם לא איבדנו את המבט הערכי והמוסרי המקורי, שהוא הוא מטרת גילויו של אברהם בעולם, שהוא הוא מטרת בריתו של ישראל עם אלוהיו, שהוא הוא טעם הקיום ושבלעדיו אין תורה ואין עם ואין ארץ ואין עולם. האם לא הלכנו שבי אחרי הדרמה החזלי"ת ההרואית, על חשבון שגרת מעשה היומיום של צדקה ומשפט, אפורה ומתסכלת ולעתים נטולת כל זוהר ותכלית ושכר בעולם הזה. האם לא התאהבנו בעמדת המיעוט הנרדף והצודק והזועם, על חשבון חובתנו בעולמנו.


אברהם עזב את תרח, ויותר לא בא זכרו בסיפור. עולם חדש נבנה. אבל אנחנו חוזרים ומעמידים את תרח במרכז הסיפור, חוזרים ונלחמים בו מדי שנה, חוזרים ומעלים על נס את נמרוד הרשע ואת כבשן האש, וכמעט שלא נותר בנו כוח ורוח לעיקר: לעשות צדקה ומשפט. 

9 תגובות:

יוסי זיו אמר/ה...

בע"ה

חגי
יישר כוח לבלוג שמרענן ומעשיר אותנו מידי שבוע.

הפעם אני מסתייג.

ידיעת ה' שאברהם יחנך את בניו בעתיד 'לעשות צדקה ומשפט',
אינה מסבירה לקורא מדוע נבחר אברהם.
'הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים' וגם לאברהם אבינו זכות בחירה.
אם כן, חוזרת השאלה מדוע נבחר אברהם מראש,
עוד טרם נתגלה אופיו המיוחד?

כנראה שהבחירה היא שרירותית – וזה סוד כוחה.

בחירה המבוססת על מעשה טוב תתבטל בעשיית הרע.
בחירה שרירותית היא בחירה נצחית,
ו'ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא'.

אלא שקשה לנו מאוד להכיל את בחירת הנצח של ה' בעמו על בסיס החלטה שרירותית.
כאן נחלצים לעזרתנו חז"ל במדרש.
הם מוסיפים את תיאור אישיותו המיוחדת של אברהם,
כבסיס לבחירה בו ובזרעו.
וכך חי ויחיה כל יהודי ועם כולו לנצח נצחים, עם ידיעה כפולה:
1. נבחרנו כי ה' רצה.
2. נבחרנו כי אבינו/אנחנו ראויים.

כפילות זו היא מאושיות חיינו.
היא מתגלית שוב, במעמד הר סיני, בהיפוך תפקידים:
המקרא – נבחרנו לעמוד בברית כי אמרנו 'נעשה ונשמע',
המדרש – נבחרנו באופן שרירותי 'כפה עליהם הר כגיגית'.

לכפילות זו קראו חכמינו: 'סגולה' ו'בחירה',
ואין קיום לזה מבלי זה.

שבת שלום
יוסי זיו

ליאור אמר/ה...

נהדר.

נסה לאתגר אותם גם עם מה פירוש "עם לבן גרתי", או איך סותתו אבני ביהמ"ק. שני מקומות נוספים בהם מוכר רק המדרש.

חגי משגב אמר/ה...

יוסי, לא זו הפואנטה. העניין הוא שהמורה, או התלמיד, פונה מיד אל המדרש. לפחות את האופציה לקרוא את הפסוק צריך להביא; ואז אפשר לדון האם פרשנית "למען" יכול להיות גם סיבה ולא רק מטרה (הוא יכול), האם "ידעתיו" אכן מכוון לעבר ולא לעתיד כמו שאתה רוצה לטעון, ובקצרה, האם באמת יש פה סיבה. הלא זה המקום היחיד בתורה עצמה שמספק משהו בקשר לשאלה. אחר כך אפשר ללכת למדרש. אבל לא להיפך. אני אפילו מוכן להסכים שאין ללמוד תורה ללא מדרש; אבל לא שאת התורה עצמה לא צריך ללמוד כלל!

David Heftler אמר/ה...

נפלא, קראתי פעמיים ורק אז הבנתי שאתה מדבר על היהדות ולא על אברהם.
התודעה הדתית שלנו מעוצבת על ידי מדרשים שנאמרו לפני ששכחנו איך לקרוא את התורה, וכה אמר המדרש: אנחנו מחזיקים במוסר נעלה, השאלה אם היינו מוכנים למות עליו...
גם ללוט ההולך את אברם היה לב מוסרי, ואבינו הזקן מצא אצלו מידות רעות, והוציא אותו מהצוואה ('הנה בן ביתי יורש אותי'... נגד הדין המקראי!)

חגי משגב אמר/ה...

ומנין לך ש"בן ביתי" איננו לוט עצמו? הלא השם "דמשק אליעזר" לא מופיע יותר במקרא כלל. זיהויו של דמשק אליעזר עם העבד הוא מדרש, בדיוק כמו מדרש הפסילים של תרח. ואפילו במדרש יש דעות שאותו דמשק אליעזר הוא הוא לוט עצמו, שאברהם עזר לו ליד דמשק.

David Heftler אמר/ה...

אחרי שאמר לו היפרד נא מעלי והלך לסדום לא יקרא לו בן ביתי

אחד היה אברהם אמר/ה...

לא המקרא ולא חז"ל הכירו את הדיכוטומיה בין 'מוסר' ל'פולחן'. בכל התורה כרוכות יחדיו מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחבירו. ה' משבח את אברהם והן על הליכתו 'בדרך ה' לעשות צדקה ומשפט', והן על היותו 'ירא ה'' המציית לדבר ה' גם כשהוא דורש ממנו את בנו יחידו. אף חז"ל מפתחים את שני הפנים. הן את נאמנותו של אברהם לאלקיו, והן את דרכו בעשיית משפט וצדקה. גמליו ההולכים זמומים כדי שלא ירעו בשדות זרים, אף שבעתיד יהיו שדות אלה נחלתם של בניו, עתה אינם שלו והוא נזהר שלא לגזול. אברהם, אליבא דחז"ל, מוכן לעזוב את ה' הבא לבקרו, כדי לעשות חסד עם ערבים המשתחוים לעפר שברגליהם. אחד הוא אברהם. אוהב את המקום ואוהב את הבריות, ואין בו כל סתירה.

בברכה, ש.צ. לוינגר

אברהם הוא כל-אחד אמר/ה...

ד"ר יוסי זיו, ולפניו מהר"ל מפראג, קיימו את מצוותו של ד"ר חגי משגב, וקראו בתורה 'קריאה יחפה', והתוצאה מעניינת מאד.
בניגוד לנח עליו מודגש מראש בתורה שהיה צדיק ותמים ומצא חן בעיני ה', ועקב כך מתחיל ה'רומן' בינו לבוראו - באברהם לא מתוארת כל מעלה, לא אמונית ולא מוסרית, המסבירה מדוע ה' פונה אליו.
לענ"ד נראה ההסבר שאברהם אינו אלא המודל לכל אחד ואחד מבאי עולם. לא צריך להיות מישהו ייחודי כדי ללכת בדרכו של אברהם. כל אחד נקרא לדגל וכל אחד יכול.
רק בהמשך מגלה ה' את ייחודו של אברהם. הוא בעל יכולת חינוכית. הוא יודע לצוות את בניו את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.
כאיש חינוך, מתייעץ עמו ה' בשאלה: 'האם יש תקנה לסדום'. ואברהם משיב: 'אם יש עדה של צדיקים בתוך העיר - יש צ'אנס'. 'גרעין תורני' קטן, הנמצא 'בתוך העיר'. שומר על ייחודו אך מעורב - הוא שיכול להפוך עיר שלמה מרע לטוב.

בברכה, ש.צ. לוינגר

David Heftler אמר/ה...

חייב לציין שלמדתי רבות מזה https://www.youtube.com/watch?v=7hB3_bvdhxI
ומהשיעור יחד עם הרב יואל לפני כמה שבועות
מחכה לפוסט הבא